מבחינתי אנחנו מתחילים מסורת, שבוע לפני ראש השנה עושים "הטיש הגדול של נעם",  אני כל כך מודה לך על שקיימת מבחינתינו את הפסוק מתפילת הלל "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון",

אינני יודע מדוע אבל מאז שנעם עבר לעולם שכולו טוב והשאיר אותך אפרת (אין האיש מת אלא על אשתו וכו׳) 

ואתכם הילדים בים של געגועים ושאלות שאין להם סוף – 

לא עובר שבוע בלי שדמותו עולה מולי 3-4 פעמים. 

באותו חיוך מבוייש, עצמה ועדינות. 

אני פוגש בחור חסון עם חיוך מבוייש וכובש, 

נטול פוזה לחלוטין. 

״אהלן אני מצטרף אליכם הבוקר״ “אני פראמדיק במשטרה” או משהו בסגנון. 

עובדים כל הבוקר, העברות מונשמים מהרצוג להדסה, קוצר נשימה קטן, תאונת דרכים אחת. 

נעם בטבעיות זורם בצוות, משנן פרוטוקולים בין מקרים.  

לא מדבר הרבה. 

מצטנע במלוא מובן המילה. 

זכיתי להכיר את נעם ממשמרות במד"א ובקצת אירועים משפחתיים  .    נעם היה איש אמת,אדם צנוע שלא מחזיק מעצמו אדם שקול ואכפתי, לא מחזיק מהדרגות,אדם אוהב ואהוב ,שידע מה שהוא עושה.   סיפור קטן:באחת המשמרות במד"א, היו שני