*נעם שמנסה בכל מחיר לא להטריח גם כשמדובר באירוע שמצדיק עזרה*
כמו שאת מטע הזיתים נעם הרים ללא עזרה בשתי ידיו הפצועות תמידית ועשה זאת ברצינות ויסודיות.
גם בחיי היום יום נעם השתדל להסתדר לבד.
זכור לי במיוחד חורף שנת 2014 המושלג שנה לאחר החורף שבו היינו נצורים 4 ימים עם צירים חסומים ללא חשמל,
מים ,וקליטה טלפונית .נעם יצא למשמרת במד"א כפראמדיק שמר על כשירות תמידית ברצינות ויסודיות, ואני יצאתי
הביתה לפני שנעם חזר ליחידה כדי להספיק להגיע תרם הצירים יחסמו לתנועה ,כפי שהתריעו בתחזית מזג האוויר .
בסוף המשמרת נעם חזר ליחידה ונשאר לילה כיוון שהיה בעייתי להגיע לגזרה שבה אנו גרים.
ביום למחרת נעם התחיל להתקדם בצהריים לכיוון הבית כשהבין שניתן לעבור כיוון שמידי פעם פותחים את הצירים .
כל הזמן הזה אני בקשר עם נעם שידבר איתי אם הוא נתקע כדי שאבוא לעזור והוא בשלו אל תדאג אם אתקע אתקשר.
כשהבנתי מהטלפונים שהגיע לאריאל התכוונתי להגיע לכיוונו כיוון שהשלג התחיל להיערם אך קליטה כבר לא הייתה
ונעם לא היה זמין, החלטתי לנסוע לכיוון קידה ולחפש אותו כי עוד מעט מחשיך ונעם נחוש להסתדר לבד כפי שאני מכיר אותו.
כשהגעתי לרחובות השוממים בשבות רחל ראיתי מרחוק דמות בודדה הולכת במרכז הכביש המושלג הבנתי שמצאתי את נעם.
הולך בשלג בגובה בירכיים צעד צעד עצרתי לידו פתחתי חלון שנינו צחקנו הוא כמובן אמר לי הכל בסדר אני יגיע,
פחד שאתקע. אמרתי לו תעלה תעלה משוגע עד שמצאתי אותך יש עוד כמה ק"מ עד לקידה, בדרך הקצרה דיברנו ,
נעם הריץ חוויות מהדרך .נכנסנו לקידה בקושי היה ניתן להבין על מה נוסעים איפה הכביש והיכן השוליים מרוב שנערם השלג .
נעם אמר לי אתה צודק לא יודע איך הייתי מגיע במצב הזה של השלג .
נפרדנו לשלום ושמחתי שהצלחתי לעזור לנעם להגיע הביתה למשפחתו.
( דוד אלקלעי,חבר)
