לשמע הבשורה הקשה, הזכירה לי דינה, חברה טובה שלי, שפעם פעם, בשנת נישואיכם הראשונה פגשנו אותך בשיעור במכון מאיר.
את במתיקותך הזמנת אותנו לביתכם החמוד בקריית משה (היום אני קולטת איזה לא נעים שנחתנו עליכם ועל זמנכם הקצוב
) .
ראינו שהיו לכם כלי חרס יפים וכבדים, או טבעת נישואין לא שגרתית (לא ככ זוכרת..) ודינה מספרת שזכור לה עד היום,
איך נעם סיפר לנו באהבה ובהערכה אין קץ שאפרת לא רוצה להכניס הביתה חומרים כמו זהב כסף וכו. יותר מאשר תוכן הדברים,
היא זוכרת בצורה מאד חזקה את נימת ההתאהבות והגאווה בך. את תחושת השמחה שזכה באישה כזו מיוחדת.
באמת זכיתם אחד בשניה וראו עליכם שאתם מכירים בזה ומוקירים את זה. זכותו של נעם תעמוד לכם ויהיה מליץ יושר על כולנו.
"וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ"
♥️
