סיפורים על נעם

דרך סיפור אחד אפשר לבטא כמה מהתכונות שלו. לדוגמה:  'מה נשמע אח?' ליבו של דוד הש"ג מהסדיר מתרחב למול החיוך הרחב מתחת לכובע המצחיה. נעם לא החמיץ הזדמנות לראות ולהתייחס

ישראל פרידלנדר,ימ"מ  ט"ו אייר התשפ"ד  16/5/22    נעם אח יקר  תמיד תשאר אח. אתה אח בדם.  לוחם אמיץ בעל ערכים. אני מכיר אותך כבר 20 שנים. זכיתי ובשנה האחרונה אני מפקד הצוות שלך. ביקשו ממני לספר

היי,  גיל פרטוק, מחזור מרץ 96 (מחזור אחד אחרי נעם רז ז"ל)  הייתי איתו המון זמן בסדיר – בעיקר בריחן בדרום לבנון. הוא היה סמל ותיקה ואחד האנשים העוצמתיים והשקטים ביותר.  זכורים לי הרבה סיפורים אך אחד לדוגמא שאני לא אשכח זה בקו חורף בריחן. 1100 מ' גובה, שלג ירד כמעט 3 ימים ברציפות ובלילה הטמפרטורות צנחו לסביבות מינוס 5 מעלות.  היינו תחת פיקודו של יניב עשור (היום הוא אלוף. ראש אכ"א)  באותו לילה אפילו טנקים לא יכלו לצאת לפעילות מבצעית בגלל הדרכים המושלגות והקור העז.   נעם התנדב לצאת איתי ועם עוד 3 חיילים למארב ב"שלטת" – גבעה מעל המוצב ששלטה בתצפית על איזורים מהם הרבו מחבלי החיזבאללה להתגנב ולבצע פיגועים (בעיקר נגד מוצב צד"ל ברזלן)  היה קר. מאד. מכשיר הקשר שתמיד טרטר בגיזרה משלל הפעילויות והכוחות היה דומם.  קיבלנו הודעה מהחמ"ל שאנחנו כרגע הכח היחידי של צה"ל מחוץ למוצבים בכל דרום לבנון…  אחרי מספר שעות כבר לא יכולנו לתפקד. הקור העז ממש גרם לכאבים פיזיים ולא יכולנו להתרכז בכלום חוץ מלרעוד ולקלל…  אני זוכר שעשור דרש בתקיפות שלא נתקפל ושאנחנו (צוות ותיק ולא בכיין…) כעסנו ממש…  מה שאני הכי זוכר זה את נעם, שהיה מפקד המארב, קופא כמונו, אבל מנהל בקור רוח ובנועם את המצב. מרגיע אותנו ובודק שאף אחד לא קופא לגמרי, ובדרכו שלו, גורם לנו לבצע את המשימה, למרות הקושי, עד סופה. חזרנו למוצב עם כוויות קור וידיים שלא הצליחו אפילו לדרוך את הנשק כדי לפרוק אותו – אבל עמדנו במשימה בגבורה, אולי מנענו בשהייה שם מארב של חיזבאללה, ובכל מקרה – הסתכלנו בהערצה על נעם, שהיה כמונו, אבל ממש לא כמונו. יהי זכרו ברוך  ( גיל פרטוק מחזור מרץ 96'  בפלחהן גולני)    שלום אפרת, זכיתי להכיר את נעם כששירתתי ביממ באמל"ח. תמיד הוא היה שואל אותי מה שלום שמוליק ואז הוא היה שואל לשלומי. הוא היה אדם של "אמור מעט ועשה הרבה", מהצד היה נראה שהוא כל הזמן בעשיה. הוא היה מחכה בשקט ונחת עד שיעזרו לו בלי לעשות הרבה רעש. תמיד היה רגוע למרות שהיו הרבה מצבי לחץ ביחידה הכל היה בנחת ונעם גם כשהיה לחץ בהקפצה וכד' הוא היה עושה את זה ברוגע ובנחמדות. התמונות שעולות בראשי הן שהוא עם מדבר שיחות חולין עם בחד"א ושתמיד סביבו אנשים כי הוא היה אהוב. אני זוכרת שהייתי באה לשבת עם החברה שלי החובשת במרפאה והוא היה יושב ולומד שם. בעיקר זכור לי שהוא היה אדם שלו, רגוע, שקט, נחמד, מחייך ומתעניין. אדם נחמד ונעים לאנשים. משתתפת בצערך, מהשמים תנוחמי. יהי זכרו ברוך.  ( אריאל אשכנזי,סדירה ביחידה)      שבוע שעבר זכיתי להשתתף בפעילות

ותיק לאיזה מאמר נעם רז הי"ד הפנה אותי 12 יום לפני נפילתו בקרב?  שבת פרשת קדושים , כמידי שבת , נעם חיים ואני לומדים חברותא בביתו של נעם, במטבח , כשאפרת והילדים תמיד בסביבה.במהלך החברותא , נעם מזכיר איזה משהו יפה שתפס את עינו שהוא קרא באחד מעלוני השבת. במוצאי שבת , אור ל– ל' ניסן , אחרי תפילת ערבית , נעם פונה אליי ואומר לי– "תסתכל בעלון גילוי דעת עמוד 35, יש שם מאמר יפה".  זה המקור האחרון שנעם הפנה אותי בחייו. הוא בעיניי מסמל משהו מאד טבעי ואמיתי שהיה אומר חייו שלו. אך מתוך משימות המוצ"ש , לא היה לי זמן לעיין  , אבל כדי שלא אשכח , מיד הלכתי וגזרתי "גזור ושמור"  את המאמר  להזדמנות קרובה. לאחר 12 יום , נעם נהרג וזה שמור אצלי בתוך ספר של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על המועדים. תיכננתי לקרוא בל"ג בעומר סביב המדורה אך לא עלה בידי .  ערב  "זמן מתן תורתנו" , נזכרתי בהפנייתו של נעם , מצאתי את המאמר , שמעיד יותר מכל , מה היה משמח וחשוב לנעם.  מה תפס את ליבו ועינו הטובה. לא כסיסמא , כדרך חיים.   כותרת המאמר "האם עשיתי רע בכך שבירכתי חייל?"  שייכת לשאלה ששואל  יהודי חרדי מניו יורק , שעוסק ביחס הראוי לחיילי צה"ל מתוך מפגש אקראי עם יהודי חרדי שגר בארץ . המאמר ממשיך בקשר המיוחד והכבוד הגדול  של הגרש"ז אוירבך  לחיילים ,ועוד סיפור על הרב לו"י הלפרין ביחסו אל חיילי ישראל. כל המאמר מבטא את הקשר העמוק בין לומדי התורה המכונים חרדים לחיילי ישראל , שלא כפי שמצטייר ביום יום ברחוב ובמדיה. זה בדיוק נעם , מדייק ומכוון אותי לסיפור לא שיגרתי כביכול , שמעיד על המציאות האמיתית של החברה שלנו בכללותה. איך שבאמת ראה אותה נעם ואיך שהיא באמת , מתחת לקליפות החיצוניות. עם ישראל הוא עם אחד , עם של חיבורים , של גוונים,  בין לומדי תורה לחיילים לאו דווקא "דתיים", בין גדולי ישראל למציאות המורכבת במדינתנו ועוד…   נעם ידע כל הזמן לחפש את הטוב , וגם לכוון אליו את כולנו.  געגוע גדול לאדם גדול שראה את הטוב שבסיפורים הקטנים כמו זה שלפניכם.  *הנה המאמר לפניכם במלואו*:  אחרי תפילת יזכור לחללי צה״ל, בשביעי של פסח, ניגש אלי יהודי חרדי מניו יורק, נסער מאד, והוא מספר–שואל: בערב החג, הייתי בעיר ביתר, ראיתי שם חייל עם כיפה גדולה וציציות בחוץ, ניגשתי אליו ובירכתי אותו ב״חג שמח״. חרדי מקומי שעבר שם פנה אלי ביידיש ונזף בי: ״איך אתה מעז לסייע בידי עוברי עבירה? בברכתך אתה מחזק יהודי שהתגייס לצבא״. ואני שואל אותך: אתה יכול להסביר לי, האם זו דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל? מדוע יהודי שמתפלל שלוש תפילות ביום, חושב שעשיתי רע בכך שבירכתי חייל? האם החייל לא מגן עלי ועליו במהלך החג?.  השבתי לו בסיפור שסיפר לי לאחרונה הרב אברהם פופקו, בוגר ישיבת ההסדר שעלבים: כשהייתי בטירונות, היתה שנת שמיטה. היו בתוכנו כאלה שסומכים על היתר המכירה וכאלה שאינם סומכים עליו, ורצינו לגבש חזית אחידה בדבר כלפי המפקדים. שאלנו את ראש הישיבה שלנו, שהשיב ששאלה כזאת יש לשאול את הגרש״ז אוירבך. הוא נתן לנו את מספר הטלפון, ובאחת ההפסקות התקשרתי אליו. הרבנית ענתה: הוא לומד עכשיו ואי אפשר להפריע לו, אבל האם תוכל להתקשר בשעה פלונית? השבתי שאינני יודע, אני חייל, אבל אנסה. הרבנית אמרה: אה, חייל? לא, לא, אני אקרא לו עכשיו, לחיילים הוא מאד מקפיד לענות בכל זמן.  ר׳ שלמה זלמן ניגש לטלפון, שמע את שאלתי ופסק שיסמכו כולם על היתר המכירה. הוא אמר שאין נכון להטיל על הצבא הוצאה של פירות וירקות יקרים יותר, והוסיף – גם מי שמקפיד שלא להסתמך על ההיתר יכול לאכול, רק שינהג בפירות כדין קדושת שביעית. ואז הוא שאל: יש אצלכם בחורים מבית חסידי? השבתי שיש אחד. הוא ביקש לשוחח עמו. קראנו לו לטלפון, ור׳ שלמה זלמן אמר לו: כשתבוא הביתה אולי תרגיש לא נוח, אם האדמו״ר שלכם מחמיר בעניין היתר המכירה. תגיד לו ששלמה זלמן אויערבך מירושלים אמר לך שבצבא תאכל את הפירות והירקות שהצבא נותן.  סיפר לי הרב מיכאל הלפרין, רבה של שכונת גבעת שפירא בירושלים, שפעם נכנס ר׳ שלמה זלמן לניתוח מסוכן, ולא ידעו אם ואיך הוא יצא מהניתוח. שאל אותו מאן דהו: רבינו, את מי נשאל עכשיו שאלות קשות? השיב הגרש״ז: הרי תוכלו לשאול את הפוסק הגדול רבי לוי יצחק הלפרין (מי שעמד בראש המכון הטכנולוגי הלכתי, היה משיב במכון הארי פישל ועוד).  ואכן, פעם הייתי במילואים, ועלתה שאלה לגבי שער חשמלי בשבת. נותרו כמה דקות עד כניסת השבת והתקשרתי לביתו של הרב לו״י הלפרין הנ״ל. הוא השיב מה שהשיב, עם עצה מעשית ועם ברכה חמה, ואז הוסיף: ותגיד גם לחיילים האחרים שלא יהססו להתקשר גם בשעות מאוחרות, בכל שעה אשמח להשיב להם!  הצעתי לבן שיחי, שילמד על היהדות החרדית בארץ ישראל מגדולי הפוסקים, לא מהרחוב.    (ברק עוקבי)      רז אברהם  שבוע לפני. יום שישי  מקבלים בשורה קשה בפתאומיות מכאיבה  נעם רז נרצח  רגעים של שיחזור   מתי נפגשנו  מה קיבלנו  מה קלטנו בחייו