שנים של געגוע

ערב טוב, זכינו ,חיים ואני ללמוד חברותא שנים רבות עם נעם. יה אכסוף נעם השבת .כל שבת 45 דקות נפלאות ונעימות , קפה ותמיד משהו מתוק בצד כמו שכבר כולכם יודעים. ככה זה אצל נעם. הלימוד במטבח , מול הסלון ,שאפרת והילדים תמיד באיזור. לומדים תורה. התורה הגואלת שמחייה את נעם כמו גם אותנו , כמו גם את כל בני דור התקומה. מי שלומד יותר ומי פחות .את כולם היא מחייה.
אני מבקש לספר על הלימוד האחרון שהיה מיוחד מ-2 בחינות.
בחינה ראשונה – קרו במפגש האחרון כמה דברים לא על פי הסדר הרגיל . 1.נעם כבר ישב בשולחן עם הספר פתוח (מה שבד"כ אחד מהילדים מעיר אותו והוא מזנק בזריזות מופתית תוך כמה שניות להכין קפה ולהתחיל את הלימוד). 2. הלימוד התאחר מאד ואיחרנו לתפילת מנחה באופן משמעותי. 3. כשהגענו לבית הכנסת ורצינו כבר להתחיל להתפלל ביחידות , נעם התחיל לאסוף אנשים ואירגן מנין בפרגולה בכניסה לבית הכנסת ואף עלה חזן. ואני זוכר שאני אומר לעצמי תוך כדי : נעם עולה חזן? מארגן מנין?

בחינה שניה -התאריך של השבת היה ו' באייר , פרשת אמור , יומיים אחרי יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל . (יום העצמאות הוקדם ביום , בגלל שה' באייר יצא ביום שישי כמו שהיה בהכרזת המדינה) . נעם אהב את יום העצמאות . ושמח בו מאד. גם בגלל שמחת העם כולו , על כל גווניו , ודגלי ישראל המתנוססים בכל רחבי הארץ , גם בגלל שביום הזה כולם מתנהגים קצת כמו נעם בכל השנה , מעצימים את חצי הכוס המלאה שבארצנו ומגדילים את העין הטובה אחד על השני , ועל המדינה. גאווה לאומית ישראלית. אך היה עוד מימד בשמחה של נעם ביום העצמאות והוא – מה שיום העצמאות מסמל ומסמן בעומק. חזרה מלכות לישראל אחרי 2000 שנות גלות. זוהי ראשית צמיחת גאולתנו.
כנראה שלא במקרה הלימוד האחרון שלנו בספר אבן ישראל הסתיים במשפטים אלו שאקריא בפניכם : (בספר של נעם עדיין יש קיפול של הדף כסימניה שעד פה הגענו) :
"כל אדם מישראל אשר יהיה מן הזוכים לקיים מצוה זו (מצות המלחמה )למעשה במערכות המלחמה של צבא ישראל בארצו, כל אדם מישראל אשר י ז כ ה להתקדש בקדושתה הכללית המיוחדה, הן ודאי ייטיב את דרכו אם ישכיל להכין עצמו אלי קיומה באופן היותר שלם, כי לא מצוה של עצמו, כאדם יחיד, בא הוא לקיים, כי אם את מצות הרבים והציבור, מצות ישראל, שבחיובה המוטל על הציבור ככלל, מתחייב כל יחיד לקיימה בפועל במסגרת הכח הצבאי של האומה, בתנאי שהוא ראוי להימנות עליו.וכ ש ז ו כ י ם אנחנו לאושרנו ולטוב חלקנו ולנעימות גורלנו, שתחזור אלינו בדורות האחרונים ממשותה של הציבוריות שלנו, בתעצומת ממלכתיותה נאדרת העוז, שהיא בת־החיוב במצוה זו, ז ו כ י ם אנחנו בד בבד אף כיחידים לקיימה בפועל למעשה, כחלק מן המסגרת הכללית הפועלת, אם תתהוינה תסבוכות המצבים אשר תחייבנה את האומה להילחם כנגד אויביה. "(עמ' קעד-קעה)
בראש ובראשונה הפיסקה הזו מזכירה 4 פעמים את המילה זכות . זכות זה ההיפך מחובה. זה אומר שהעמדה הנפשית היא מתוך בחירה ושלמות פנימית. זכות – זה גם מלשון זֳכּוּת – זה מזכך את האדם. הופך אותו לעוד יותר טוב. יותר מוסרי . יותר ישר .וגם יותר מדוייק .
בנוסף ,הפיסקה מתייחסת ליום הקמת המדינה , או במילים של הרב: "ממשותה של הציבוריות שלנו , בתעצומת ממלכתיותה נאדרת העוז" שהיא היא המקור ובת החיוב ורק ממנה אנחנו רשאים לצאת לשדה הקרב. התפיסה הזו (ההבנה הזו , שהממלכתיות הישראלית שבה לבמת ההיסטוריה) – מפתחת את אחת מתכונות היסוד הנחוצים ביותר לכל לוחם בעם ישראל. – יסוד הכלליות . אני חלק ממשהו שהוא גדול ממני . אני חלק מהאומה הישראלית. המדינה היא המצוות והיא הריבון שממנו אני כחייל \ כלוחם רשאי ואף מחוייב לנצח בכל משימה שתוטל עליי או על היחידה. את היסוד הזה , שלמדנו עם נעם , יש לפתח ולשכלל , הוא דורש לימוד העמקה ותירגול ,התייחסות רצינית מאד לכל משימה והכנה קפדנית היורדת לפרטי פרטים. ובשיכלול נוסף , יסוד הכלליות דורש להבין – את המטרה המוסרית העליונה של מלחמותינו ,
את צידקת הדרך ומשמעותה הערכית הוא יונק מערכי הנצח של עם ישראל , מהתורה ומצוותיה , מזיו החיים הישראליים המפכה תדיר בתוכיותה של האומה , בנשמה הישראלית .
נעם פעם שאל חבר שרץ איתו – "על מה אתה מכוון שאתה רץ"?
מה טמון בשאלה הזו? שצריך לכוון ולחשוב על כל דבר שאתה עושה – בשביל מה אתה עושה אותו וגם לנסות לענות תשובה יותר גבוהה, יותר עמוקה . יש מי שרץ בשביל חיזוק הגוף בלבד , יש מי שרץ בשביל שרירים חטובים וניראות ויש מי שרץ בשביל משהו יותר גדול ונשגב ממנו.
הרב קוק זצ"ל מתאר מציאות ש " ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל."
את הפיסקה הזו נעם הכיר היטיב והאמין בה בכל מאודו.
להיות חזק בגוף ובנפש , להיות מקצוען , להיות פורץ פרמדיק או צלף – להיות חבר הכי טוב – להיות הכי טוב בכל דבר – בשביל האומה – בשביל מגמתה – ערכיה – נצחיותה .
נעם קרא בכל יום כמה פרקי תהילים בסיום התפילה . מתחבר בשורשו לדוד המלך , כחייל בצבאותיו , כמו שנאמר כאן שנה שעברה ב- 30 , במקום הזה , כי אם מישהו רוצה לדעת איך היו נראים חייליו של דוד – שיסתכל על תמונתו של נעם .
לפני שבועיים וחצי , קראתי איגרת מופלאה שהתפרסמה מחדש רק בשנים האחרונות. באיגרת זו יש משהו שיכול ללמד אותנו קצת על הרז של נעם . איגרת של הרב חרל"פ משנת תש"ז , כשנה לפני הקמת המדינה . האיגרת יועדה בכותרת "אל כל אשר נשאם ליבם לפעול בעד הכלל ". (בסוגריים אני אגיד ,שהמכתב הזה צורף בסוף חוברת שנקראת : "אמרי נעם"…..סגור סוגריים)
האיגרת נפתחת במשפט : " כל העובד בעד הכלל ,אור הכלל מאיר בו , ונדרש רק לפתוח את החלונות ולתת מקום לכניסתו (של אור הכלל), וקל וחומר שלא לסוגרם חלילה ולמנוע אותו מלחדור לתוך לבבם ."
במילים יותר פשוטות – יש את הפעולה , המעש , שהאדם פועל בעד מישהו או למען הקבוצה או הכלל כולו , ויש את המקור – מקור הנביעה של אותו מעשה. זהו מה שנקרא : אור הכלל. הנשמה שקודמת לגוף. ומאירה את הגוף.
ואומר הרב חרל"פ שכל מי שעובד למען הכלל נדרש – להכיר ולדעת בכל רגע ואף להרגיש את מקור עוצמתו וכוחו לפעול למען – והוא אותו טוב מוסרי פנימי שמחולל הכל, שנמצא בקירבו פנימה.
ובלב האיגרת ישנה דרישה ותביעה מאנשי הכלל לא להישאר רק בעבודת הכלל ובהצלתו במובן הפיזי – הגופני – החומרי – המעשי – שזה וודאי דבר נחוץ מאין כמוהו ונצרך לחיי שעה , אלא מחוייבים הם להטות אוזן קשובה , להקשיב "ללחשה של נשמתה של האומה ונפשה, (ולא רק התעסקות מתמדת בקיום הפיזי ) , "הטרם תדעו כי נשמתה של ישראל לא מצאה ולא תמצא מרגוע וסיפוק זולת בגילוי כל קודשיה , (כל רזיה) ולא תנוח כי אם – בכללות שלמות האומה ואחדותה , שלימות הארץ והכללתה , שלימות התורה והאדרתה , ושלימות קיומי כל המצוות בחביבותם זהירותם וזריזותם – במחשבה , בדיבור ובמעשה.
וממשיך הרב חרלפ בהמשך ואני מצטט : " ובתוך כל יחיד ויחיד מישראל הקרובים והרחוקים אש לוהט עצור בקרבם לשוב למקור קדשו לתורתו לעמו ולארצו …. לגלות את הפנימיות ופנימי הפנימיות……. – כולם כולל כולם שייכים אל השאיפות האלו , לחזון הגדול הזה של בית ישראל . (הרימו נא את עצמכם ותעירו ותעוררו באהבה את כל ההולכים אחריכם שישליכו את אלילי הדמיון …..דעו כי כל הנפשות כבר מוצקות בשמן משחת קודש והפתילות כבר הוכנו וחסר רק גץ אחד , להדליק את הנרות אשר יאירו אור עולם , קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח.."
האיגרת הזו מגיעה עד לראש הממשלה דאז , דוד בן גוריון (איש המעש), והוא עונה לרב חרלפ מכתב תשובה מדהים בעיניי :
לכבוד הרב חרלפ
קיבלתי מחברתו "אמרי נעם" ואני מגיש לו תודתי הנאמנה בדברים הנאמרים באמת "ביקוד הנשמה".
קראתי פעמים אחדות את ה"איגרת" בסוף החוברת. (את עיקריה הקראתי לכם…)
והריני מרשה לעצמי להגיד שאני תמים דעה עם רוח הדברים. דאגות הגוף אולי קודמות בזמן , אבל לא בחשיבות. מקודם , יש להניק התינוק ולדאוג לבריאותו , רק אחר כך דואגים לחינוכו , אולם האיחור בזמן אינו סימן של חשיבות מדרגה שניה , אלא להיפך. דאגות הנפש הן עיקר העיקרים . ואני מקבל לגמרי את דבריו "כי נשמתה של ישראל לא מצאה ולא תימצא מרגוע וסיפוק זולת בגילוי כל קודשיה."
נעם , איש הכלל , היה איש המעש – המקצוען , היורד לפרטים , המשימתי והחד הדבק כל כולו במשימתו העומדת לפניו בזה הרגע – בבחינת "סולם מוצב ארצה" ויחד עם זאת נעם לא מפסיק לרגע לחלום בענק ו"ראשו מגיע השמיימה", לחשוב בגדול , לראות למרחקים , עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. , לחשוב ישראליות , להחיות חבל ארץ ולהתחבר לארץ חמדה – לעציה ושורשיה ,להרגיש את האומה ואתגריה העתידיים , לצפות לישועה "עין לציון צופיה" בתוףךהסיבוכים ונפתוליהם ומעליהם , גבוה מעל גבוה , לדרוש את ה' ועוזו – בנועם וברזיות . לא בדיבורים מיותרים , לא בצעקות . לא בתוכחות ולא בתלונות . בחיים לא! רק בנועם ה' השרוי בקירבו פנימה.
זהו סוד הרזים , אנשי הכלל , מחיילותיו של דוד המלך. כולו נעם כולו רז
זהו נעם דב שלנו – ואנחנו מתגעגעים , והגעגועים מולידים רצונות להשלים את החלל , את החסר לנו , להוסיף טוב , להוסיף בעד הכלל – כל אחד בתחומו , בכל מלוא רוחב ארצנו – בעשייה – בתפילה – במחשבה דיבור ומעשה – ללכת בדרכיו , להתבשם מהאור הגדול שהשאיר בעולמנו , נשתדל להיות בנים נאמנים לעמנו הנפלא , אחד לשני בפרט ובכלל ,נשתדל להתמיד בלימוד תורה לישמה – בשם כל ישראל ולשם כל ישראל , באהבת הבריות ובאהבת ישראל ללא גבול , בתיקון עצמי של מידותינו , נמשיך בעוז בבנין מדינתנו – ביחד כאיש אחד בלב אחד , נילחם כשצריך בגבורה ובאומץ להכרית את הרע ולגלות את הטוב ונתפלל מעומק ליבנו להמשך גילוי הופעת שכינה בציון כמו שאנו רואים בעינינו , ושנזכה לראות בתחיית המתים ובבניין אריאל פה בירושלים עיר הקודש במהרה בימינו אמן.