הרבה דיבורים על נעם של עם ישראל, נעם של משפחה, נעם של אדמה והתישבות . אבל יותר מכל זה אני הכרתי נעם של אפרת.
בשבת בסיום התפילה הייתי משתדל להסתכל אחורה לכסא מאחורי אם נעם נמצא רק כדי להחליף איתו כמה מילים.
לשאול מה נשמע ולדבר קצת אקטואליה- על הישוב, משפחה, רפואה, המטע וכדו'.
אני משתדל לא להפריע בלימוד תורה אבל מול נעם לא הצלחתי לעמוד מנגד. גם באמצע ה"מרדף היומי" הייתי עוצר אותו לכמה דקות לשיחה קלה.
אם נעם לא היה בנמצא היה מזכה אותי בתפילה קצרה לחזרתו משלום מהמקום שהיה שמור אצלו בסודו.
כמעט כל שיחה שנשאל לדעתו בנושא לא היה שוכח מלספר את דעת אפרת כאילו הייתי שואל לדעת שניהם.
גם עם חילוקי דעות וגם ללא, דעת אפרת היתה חלק מנעם. נעם הרגיש שלא היה מקום לדעתו בלי דעת אפרת בעדו או מנגד להשלמתו.
שבועיים לפני שעלה לחבק אותנו מלמעלה, פעם אחרונה שפגשתי אותו אחרי מנחה של שבת, שאלתי אותו בצחוק "מה אפרת חושבת על…"
נעם לא הבין למה אני צוחק תוך כדי תשובתו הרי זה טבעי…
היה תענוג לדעת אותך ואת אפרת. היה תענוג להביע דעה ללב שיודע תמיד להכיל.
עדיין מסתכל אחורה אך עם תפילה חדשה – לדבוק בך ואתה בנו.
( שכן,יוסי כרמל)
