שלום אפרת,
מה שלומך?
קוראים לי עדי אני פרמדיקית במדא ירושלים וב"טיש" האחרון
שדני אירגן לזכר נועם עזרתי לו קצת מאחורי הקלעים…
בשביעי לאוקטובר הוקפצתי לדרום בשעות הערב. ב"ה עיקר
"הטיפול" שהענקתי באותן שעות היה אמירת קדיש ותהילים.
עיקר המראות המזוויעים נחסכו ממני, במקרים הקשים ביותר
טיפלו פרמדיקים אחרים ולאורך הזמן שעבר מאז הבנתי
שכנראה יד מכוונת דאגה ושמרה עליי ועל הנפש שלי.
ואז נזכרתי, שעבדתי בניידת של נועם (זאת שחנכתם באותו ערב..)
ועלתה לי המחשבה שבזכות נועם "ניצלתי".
אין ספק שזכויותיו הרבות ממשיכות להשפיע בעולם.
שנזכה לבשורות טובות, ישועות ונחמות במהרה!🙏🏻
