את נעם פגשתי לראשונה במסגרת משמרת כשירות בנטן של מדא ירושלים, כשהגעתי לניידת נעם כבר ישב בתוכה והתחיל לבדוק את הציוד כשמחברת קטנה (כנראה רשמצ) על הברכיים שלו, כמובן שלא ידעתי מי הוא אבל מיד הבנתי שאינו עובד מדא והתחלתי לנהל איתו שיחת חולין קצרה במסגרתה שאלתי אותו מהיכן הוא, נעם היסס מעט וציין כי הוא מהמשטרה (או מגב-אינני זוכר) אבל מיד הבנתי שהוא לא כי באותה תקופה פראמדיקים שאינם עובדי מדא היו רק ביחידות המיוחדות…אני זוכר שלגביו מיד הבנתי שהדברים נאמרו מתוך ענווה (ידעתי לפי הפנים והעיניים😉), לאחר שהצגתי את עצמי נוצרה ביננו ידידות נעימה שהייתה חשובה לי מאוד כיוון שלא באמת הכרתי אף אחד שם, אני זוכר כמה שיחות שהיו לי עם נעם על התפקיד ועל המשפחה שבכולם הרושם העיקרי שחוויתי ממנו היה כי הוא אדם מאוזן…מבין בדיוק מה חשוב במה להתמקד ומתי, חייב להגיד שקצת קנאתי בו בעיקר על השלווה וקור הרוח, יצא לי לראות את נעם מנהל החייאה שזה אירוע די מלחיץ (בטח לחסרי הניסיון) ובהתחלה חשבתי לעצמי כמתבונן מהצד שהוא קצת אדיש או מנותק כי כולם מתרוצצים צועקים ומתנשפים…והוא בשלו, מרוכז במשימה וממוקד!
לימים עזבתי את תפקידי כפראמדיק והצטרפתי לארגון, במסגרת תפקידי יצא לי פעמים רבות לעבוד עם היחידה ובכל פעם שהגעתי לנק ההיערכות חיפשתי את הפרצוף של נעם, כשנפגשנו ניהלנו שיחת שלומות קצרה ועדכונים מהירים וכל אחד מאיתנו חזר מיד לעיסוקיו אבל תמיד תמיד הוא עזב את כל שעשה והתפנה אם גם רק לכמה דקות…זכורה לי במיוחד היערכות והמתנה ארוכה שלי עם היחידה ב"וילה" שבחמט"ר עציון, כל הלוחמים חפשו מקום להניח את הראש, חלקם משהו לאכול וחלק נוסף שיחק בפליסטיישן שבמועדון, נכנסתי כדי לומר לנעם שלום אבל לא מצאתי אותו…כשיצאתי לכיוון הרכב ראיתי את נעם יושב על המדרגות וקורא (או לומד…) זרקתי לו בצחוק שינסה לתפוס שינה קצרה לפני הלילה אבל זה לא ממש עשה עליו רושם.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…"
נעם היה מסוג האנשים שמשאיר חותם ורושם…אבל בהשקט ובצנעה
