היי,
גיל פרטוק, מחזור מרץ 96 (מחזור אחד אחרי נעם רז ז"ל)
הייתי איתו המון זמן בסדיר – בעיקר בריחן בדרום לבנון. הוא היה סמל ותיקה ואחד האנשים העוצמתיים והשקטים ביותר.
זכורים לי הרבה סיפורים אך אחד לדוגמא שאני לא אשכח זה בקו חורף בריחן. 1100 מ' גובה, שלג ירד כמעט 3 ימים ברציפות ובלילה הטמפרטורות צנחו לסביבות מינוס 5 מעלות.
היינו תחת פיקודו של יניב עשור (היום הוא אלוף. ראש אכ"א)
באותו לילה אפילו טנקים לא יכלו לצאת לפעילות מבצעית בגלל הדרכים המושלגות והקור העז.
נעם התנדב לצאת איתי ועם עוד 3 חיילים למארב ב"שלטת" – גבעה מעל המוצב ששלטה בתצפית על איזורים מהם הרבו מחבלי החיזבאללה להתגנב ולבצע פיגועים (בעיקר נגד מוצב צד"ל ברזלן)
היה קר. מאד. מכשיר הקשר שתמיד טרטר בגיזרה משלל הפעילויות והכוחות היה דומם.
קיבלנו הודעה מהחמ"ל שאנחנו כרגע הכח היחידי של צה"ל מחוץ למוצבים בכל דרום לבנון…
אחרי מספר שעות כבר לא יכולנו לתפקד. הקור העז ממש גרם לכאבים פיזיים ולא יכולנו להתרכז בכלום חוץ מלרעוד ולקלל…
אני זוכר שעשור דרש בתקיפות שלא נתקפל ושאנחנו (צוות ותיק ולא בכיין…) כעסנו ממש…
מה שאני הכי זוכר זה את נעם, שהיה מפקד המארב, קופא כמונו, אבל מנהל בקור רוח ובנועם את המצב. מרגיע אותנו ובודק שאף אחד לא קופא לגמרי, ובדרכו שלו, גורם לנו לבצע את המשימה, למרות הקושי, עד סופה. חזרנו למוצב עם כוויות קור וידיים שלא הצליחו אפילו לדרוך את הנשק כדי לפרוק אותו – אבל עמדנו במשימה בגבורה, אולי מנענו בשהייה שם מארב של חיזבאללה, ובכל מקרה – הסתכלנו בהערצה על נעם, שהיה כמונו, אבל ממש לא כמונו. יהי זכרו ברוך
( גיל פרטוק מחזור מרץ 96' בפלחהן גולני)
שלום אפרת, זכיתי להכיר את נעם כששירתתי ביממ באמל"ח. תמיד הוא היה שואל אותי מה שלום שמוליק ואז הוא היה שואל לשלומי. הוא היה אדם של "אמור מעט ועשה הרבה", מהצד היה נראה שהוא כל הזמן בעשיה. הוא היה מחכה בשקט ונחת עד שיעזרו לו בלי לעשות הרבה רעש. תמיד היה רגוע למרות שהיו הרבה מצבי לחץ ביחידה הכל היה בנחת ונעם גם כשהיה לחץ בהקפצה וכד' הוא היה עושה את זה ברוגע ובנחמדות. התמונות שעולות בראשי הן שהוא עם מדבר שיחות חולין עם בחד"א ושתמיד סביבו אנשים כי הוא היה אהוב. אני זוכרת שהייתי באה לשבת עם החברה שלי החובשת במרפאה והוא היה יושב ולומד שם. בעיקר זכור לי שהוא היה אדם שלו, רגוע, שקט, נחמד, מחייך ומתעניין. אדם נחמד ונעים לאנשים. משתתפת בצערך, מהשמים תנוחמי. יהי זכרו ברוך.
( אריאל אשכנזי,סדירה ביחידה)
שבוע שעבר זכיתי להשתתף בפעילות בג'נין עם החברים הגיבורים של נעם הי"ד.
התחלתי לקיים לעצמי הרגל לומר לפני כל יציאה לפעילות, פסוק ויהי נעם ה'.. בכוונה ובביטחון.
חשתי בטוח במשך כל השעות הסוערות שם.
כך היה גם בפעילות לפני מס' שבועות סמוך מאד לסמטא בה נעם הי"ד נהרג.
דמותו מלווה את ביטחוני בה' 'בעל מלחמות'.
*בשבוע שעבר סיימתי מסכת שנייה בדף יומי, מי אם לא נעם וגבורת התמדתו דחפוני להתחיל אף אני בזה.
לא ימוש מזכרוני, – עת ישבנו בהיערכות משותפת באדם בשבת לפני כשנתיים.
הזמן נמשך לאיטו. והנה נעם מוציא גמרא מהתיק ומתיישב בטבעיות ללמוד. ואני בלי טיפת יכולת ריכוז. כמה הערכתי את זה, ועמדתי נפעם.
יהי הלימוד לעילוי נשמתו הטהורה.
ג. כמובן, כששואלים אותי (ולא רק ביממ..) מאיפה אני, מקידה, אה הכרת את נעם.. כולם מכירים את נעם.
( ה' אריאל חייקין ,ניוד)
[1.3.2023, 14:07] אפרת רז: 4 אירועים שמלמדים קצת על הנשמה הענקית שאבדה מן הארץ
*לפני כמה חודשים* חדר כושר,עד אז לא דיברנו יותר מדי אולי כמה מילים בבית כנסת,נעם עם החיוך הגדול והענווה האינסופית התחיל את השיחה ומהר מאוד הוא כבר הציעה עזרה במציאת יחידה בקידה והגענו לדבר על השיטה החינוכית של מצפה ,היה לו חשוב לשמוע מבוגר מה אני חושב ממרחק הזמן,מדהים לראות איך הוא בוטח בבן שלו רק דואג שיהיה בדרך הנכונה
באירוע אני פורק מהרכב הולך ישר למוקד ורואה את נעם מבקש ממני לעזור לו להעמיס את הציוד של הפצועים ,הוא לא רק יציל חיים הוא ישאר אחרון על הקרקע לדאוג עד אחרון הפרטים הקטנים .
*לפני כמה שבועות* נכנס לבית כנסת תחנה מרכזית רק להניח תפילין נעם כבר יושב ולומד תורה,המחשבה שעוברת היא קפולה איזה פשטות לאדם בותק שלו ביחידה כזאת ליסוע באוטובוס ומתי הוא הספיק להתפלל שהוא כבר יושב ולומד
*ביום רביעי* עם נעם בחוליה גם בגיל 47 מגיע לתרגל בלילה ארוך,משחק את המשחק עד הסוף ,בשיא אנחנו מתמקמים כתף אל כתף שמים את הכוונת על המחבל .הוא מוריד את הקסדה מוצא את הזווית הכי מדויקת.."אש" ,"איזה מזל שיש איתי כזה מקצוען כי במרחק הזה לא יודע אם בסיטואציה אמיתית הייתי רוצה את כול האחריות עלי".
נעם,פשטות ,ענווה,עז ומקצעיות
לא אשכח אותך לעולם
[1.3.2023, 14:07] אפרת רז: בדור הישן אין התלבטויות,אין חולשה,אין בלבול,נעם זה הדור הישן בריאות נפשית,שמחת חיים עם חיוך ענק,גם בגיל 47 לבוא לתרגיל ולקחת הכי ברצינות,אהבת האדם,המבט בגובה העיניים,ללכת עם ציצית מתחת למדים,לקום מוקדם להתפלל אחרי תרגיל שנגמר לפנות בוקר,ללכת עם הכובע המיושן והטוב ולא מותג לחימה, להיות מקצוען ברמה הכי גבוהה.
להיות קלישאה מהלכת אבל עד הסוף.
עדינו העצני נעם רז
( איתן אסיף ,מהיחידה)
נעם
נעם לפני הכל איש משפחה שאהב עד אין סוף את משפחתו, רעייתו וילדיו.
לוחם נחוש ומקצוען, פרמדיק בחסד.
אוהב האדם, אוהב את הארץ.
אדם שצניעותו וחיוכו אפיינו אותו בכל מצב,
אף פעם לא קשה מידי, אף פעם לא מתלונן.
מגדלור של טוב עם חיוך שלא נשבר (רק השיניים קצת…).
אופטימיות בכל רבדי חייך, כאבא, בעל, לוחם, פרמדיק וציוני ענק.
מעטים האנשים שאנו פוגשים בחיינו שנוגעים בנו ככה, אדם מבוגר עם אופטימיות ושמחת חיים של ילד. בי זה נגע, השאיר חותם, איתי בכל יום.
החיים לא נמדדים באורכם אלה באיכותם. נעם תמיד היה עסוק בעשיה לצד אמונה. שילוב מאוזן, מקור השראה.
היום יום הזיכרון, אני לא בוכה עליו. אני מברך על הזכות שהייתה לי להכיר את נעם, האדם הכל כך מיוחד.
חבר ואח שצירף במותו אותי למשפחתו.
תנצבה
( תיאו)
אפרת היקרה .
שהקדוש ברוך הוא ישמור עליך ועל ילדייך שלא תדעו עוד צער לעולם .
שתמשיכו את מפעל חייו של נעם היקר ז"ל .
נעם היה חבר אמיתי שלי מהיחידה .
שרתתי בימ"מ במחלקת האמל"ח בתפקיד טכנאי קשר 25 שנים בימ"מ מתוך 36.5 שנות שרות במשטרה .
יצאתי לפנסיה בתאריך 30.6.2019 .
ונעם היקר היה אחד האנשים הבודדים שלא שכח אותי לטובה .
הוא התקשר אלי בכל חג ראש השנה ופסח וברך אותי .
הוא אמר לי כל פעם מחדש שלא שוכחים איש כמוני כל כך מהר .
אני ראיתי בזה מחמאה גדולה .
יש לי עדיין בטלפון שמור את המספר טלפון של נעם .
אני לא יכול ולא מסוגל למחוק את המספר של נעם כפי שאני לא יכול לשכוח את נעם מחיי לעולם .
השקט והטוב של נעם היה משהו מיוחד .
זו היתה העוצמה שלו .
פגשתי אותך אתמול ליד הקבר שלנעם זצ"ל כאשר שוחחת עם חנן אדרי מפקד היחידה .
בימים אלה של כאשר הזמן קצר והמלאכה מרובה וצריך להשלים את המלאכה לבניית בית הכנסת על שמו של נעם .
אני גם תרמתי וגם כל הזמן דואג להפיץ את הצורך לתרום להשלמת בית הכנסת על שמו בכל דרך בכל קבוצת ווצאפ אפשרית ובפייסבוק ובכל דרך .
המטרה חשובה .
בזכות התפילות הרבות לקב"ה עם ישראל ינצל ויגאל במהרה בימנו .
יהי זיכרו של נעם זצ"ל ברוך .
שלא תדעו עוד צער ורק שמחות והרבה .
(אבי זבריקו,מהיחידה)
חבר ( מימון) סיפר לי על גולדמן מרחובות:
לפני 18 שנים את לאחר לידת הבן הבכור של נעם, בבית חולים עדיין, נעם ירד לאכול משהו בסוכה של בית החולים. שם פגש את גולדמן . סתם שיחה שגרתית בתוך סוכה של 2 יהודים,שגילו ששניהם מרחובות . היתה זו שיחה בעלמא, גולדמן היה בבית חולים כיון שהיה עם מחלת עור מאוד נדירה אז, וחוליה הרוסה בגב על כסא גלגלים.
וזהו. נפרדו לשלום.
ואז-ביום של הברית לאחר הברית שהיתה במכון מאיר, נעם פתאם הופיע בחדר שבו מאושפז גולדמן בעין כרם ומביא לו כיבוד מהברית..
ואז חיפשתי את אברהם גולדמן ,הגעתי לאדם והוא סיפר לי את סיפור המעשה בגוף ראשון :
שלום אפרת,נעים להכיר.
שמי אברהם גולדמן.
מחזק את ידייך בהתמודדות הלא פשוטה עם השכול לאחר מות נועם ז"ל, ה.י.ד, בלחימתו על הגנתנו, הגנת עם ישראל והארץ.
את נועם ז"ל הכרתי ממש מעט בהיותי מאושפז בבית חולים הדסה עין כרם לפני יותר מ'18 שנה בחג הסוכות בזמן שנולד בנכם בכורכם.
נפגשנו בסוכה ,שוחחנו,התידדנו,כיוון שאני מרחובות מצאנו דברים משותפים ( הכרתי היטב את אימו ששימשה כסגנית בנועם בנות) ומניח שמצאנו עוד חיבורים.
היה לנו נעים, שרנו ביחד שירים שנוהגים לשיר בסוכה ובחג בכלל והייתה אוירה מיוחדת.
מצבי אז לא היה מהטובים בלשון המעטה,אך בסך הכל ב"ה.
הייתה לי בעיית עור מאוד קשה,המראה שלי היה בהתאם ,והגעתי למצב שניטלה מימני האפשרות ללכת ולעמוד,וכיסא הגלגלים שימש אותי בהתניידות ממקום למקום.
לאחר הסעודה בה השתתפו כעשרים איש חלקם דתיים חלקם חילוניים,(יתכן וגם חרדים לא זוכר כעת.)
נועם הציע לקחת אותי לחדר בו שהיתי בקומה 5' בבית חולים הישן ( העגול)
הוא עשה זאת בחן ובהמון אמפתיה ונתן לי תחושה מאוד טובה.
היה ממש כייף לפגוש אותו
ולהכיר אותו .
השאיר עלי רושם מאוד מיוחד.
(דבריי הם פרטים מעט יבשים ,אך ללא ספק הם הפיחו בי עידוד וחוזק להם הייתי זקוק)
אך בזאת לא תם הסיפור…
לאחר ימים ספורים,איני זוכר בדיוק,אם זה יומיים או יותר( ואולי פחות)
בשעות אחרי הצהריים מופיע לפתע נועם בהפתעה,משתף אותי שהייתה היום הברית של הבן שנולד ונותן לי כיבוד וכמדומני משקה .
הדבר מאוד ריגש אותי וחימם את ליבי.
לא הבנתי איך אדם שזה עתה נולד בן ,שיש לו כל כך הרבה ענינים לטפל בהם וודאי גם מרוגש מהאירוע , עוזב את הכל ומפנה זמן שאין לו ,כדי לבקר אותי , לחזק אותי, ולשמח אותי.
נשארתי פעור פה,והזכרון של המעשה המיוחד שלו נשאר עמוק עמוק חרוט בליבי.
שנינו נפרדנו בתחושה נעימה של רצון להפגש בעתיד שוב
אך כמדומני שלא נפגשנו מאז….
אולי כן פעם כשנינו מיהרנו אך לא מעבר.
רציתי מאוד לפגוש אותו שוב בנחת…
מיותר מאוד לציין עד כמה הוא חסר היום למשפחה כמובן ולרבים רבים…
הרושם שהשאיר הוא עז ביותר מקווה שאוכל ללמוד וליישם משהו מדרכו המיוחדת.
זיכה אותי השם בידידות ובחברות עם אריה אח של נועם ז"ל.
נפגש איתו בית כנסת אליו אני מגיע לעתים קרובות .
הקשר עם נועם ז'ל נמשך דרך
ד"שים מנועם ז"ל שהיו מגיעים אלי מימנו באמצעות אריה ואני הייתי משיב.
לאחר ששמעתי על מעשים כה רבים ומיוחדים שנועם עשה, הבנתי שהגעתו אלי לבית החולים לאחר הברית נמנה עם הפעוטים שבהם….
לאחר ששמעתי אודותם
אני מתרגש מאוד ובפליאה שואל, במה זכיתי?
במה זכיתי? שאדם מיוחד כמוהו יקדיש לי מזמנו היקר שניצל אותו עד תומו ולא נתן לא ללכת לאיבוד ללא עשייה מועילה ופוריה למען המשפחה ,העם והארץ.
תודה להשם שזכיתי להכיר את נועם ולהיות איתו אף את המעט שהיינו ביחד.
האמת שהתכוונתי לכתוב לך ממש מעט כהקדמה לשיחה בינינו וזה מה שיצא.
אוכל לשוחח מתי שיתאים לך.
יהיה וודאי מעניין לשמוע מה את יודעת( והאם?) ויכולה להוסיף על מה שכתבתי.
אשמח בהזדמנות להכיר את הרך הנולד 😊 שבגר והיה לאיש …👨🏻🌾
אברהם גולדמן מרחובות
***אח"כ מצאתי ביומן של נעם ,מיום הברית ,שכתב לעצמו לקפוץ לבקר שוב את גולדמן לראות אם מרגיש טוב יותר..
שלום אפרת!
גבאי מהיחידה,
אם את זוכרת– הייתי מפקצ של נועם שנה וחצי בצוות פריצה א (שהוא סיים במרפאה).
נועם יקר לליבי,
איתי תמיד.
בראש ובנסיון יום יומי קשה לקחת מערכיו וממידותיו.
אני יודע שלא תעשה לך כתובת קעקע,
אבל זה עוד דרך לזכור את האדם הזה, שלמד את כולנו את מהות החיים.
❤️🇮🇱❤️
( עם תמונה של קעקוע שעשה על עצמו ,שכתוב בו "בדרכי נעם".
יש כמה חבר'ה ביחידה שעשו על עצמם קעקוע 'נעם')
את נעם פגשתי לראדונה במסגרת משמרת כשירות בנטן של מדא ירושלים, כשהגעתי לניידת נעם כבר ישב בתוכה והתחיל לבדוק את הציוד כשמחברת קטנה (כנראה רשמצ) על הברכיים שלו, כמובן שלא ידעתי מי הוא אבל מיד הבנתי שאינו עובד מדא והתחלתי לנהל איתו שיחת חולין קצרה במסגרתה שאלתי אותו מהיכן הוא, נעם היסס מעט וציין כי הוא מהמשטרה (או מגב–אינני זוכר) אבל מיד הבנתי שהוא לא כי באותה תקופה פראמדיקים שאינם עובדי מדא היו רק ביחידות המיוחדות…אני זוכר שלגביו מיד הבנתי שהדברים נאמרו מתוך ענווה (ידעתי לפי הפנים והעיניים😉), לאחר שהצגתי את עצמי נוצרה ביננו ידידות נעימה שהייתה חשובה לי מאוד כיוון שלא באמת הכרתי אף אחד שם, אני זוכר כמה שיחות שהיו לי עם נעם על התפקיד ועל המשפחה שבכולם הרושם העיקרי שחוויתי ממנו היה כי הוא אדם מאוזן…מבין בדיוק מה חשוב במה להתמקד ומתי, חייב להגיד שקצת קנאתי בו בעיקר על השלווה וקור הרוח, יצא לי לראות את נעם מנהל החייאה שזה אירוע די מלחיץ (בטח לחסרי הניסיון) ובהתחלה חשבתי לעצמי כמתבונן מהצד שהוא קצת אדיש או מנותק כי כולם מתרוצצים צועקים ומתנשפים…והוא בשלו, מרוכז במשימה וממוקד!
לימים עזבתי את תפקידי כפראמדיק והצטרפתי לארגון, במסגרת תפקידי יצא לי פעמים רבות לעבוד עם היחידה ובכל פעם שהגעתי לנק ההיערכות חיפשתי את הפרצוף של נעם, כשנפגשנו ניהלנו שיחת שלומות קצרה ועדכונים מהירים וכל אחד מאיתנו חזר מיד לעיסוקיו אבל תמיד תמיד הוא עזב את כל שעשה והתפנה אם גם רק לכמה דקות…זכורה לי במיוחד היערכות והמתנה ארוכה שלי עם היחידה ב"וילה" שבחמט"ר עציון, כל הלוחמים חפשו מקום להניח את הראש, חלקם משהו לאכול וחלק נוסף שיחק בפליסטיישן שבמועדון, נכנסתי כדי לומר לנעם שלום אבל לא מצאתי אותו…כשיצאתי לכיוון הרכב ראיתי את נעם יושב על המדרגות וקורא (או לומד…) זרקתי לו בצחוק שינסה לתפוס שינה קצרה לפני הלילה אבל זה לא ממש עשה עליו רושם
נעם היה מסוג האנשים שמשאיר חותם ורושם…אבל בהשקט ובצנעה
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…"
יהי זכרו ברוך!!!
( נידאל .חבר מהשבכ)
זכרונות מנעם –
אני פראמדיק צעיר, שנת 2011 או 2012.
משמרת בתחנה עם ראם נעימי
בדיקת ניידת.
אני פוגש בחור חסון עם חיוך מבוייש וכובש,
נטול פוזה לחלוטין.
״אהלן אני מצטרף אליכם הבוקר״ “אני פראמדיק במשטרה” או משהו בסגנון.
עובדים כל הבוקר, העברות מונשמים מהרצוג להדסה, קוצר נשימה קטן, תאונת דרכים אחת.
נעם בטבעיות זורם בצוות, משנן פרוטוקולים בין מקרים.
לא מדבר הרבה.
מצטנע במלוא מובן המילה.
בסוף המשמרת ראם מספר לי בדרך אגב שנעם פרמדיק בימ״מ.
אני לא מופתע. השקט שלו, המקצועיות. ״מתיישב״ לי בול.
והמידות, איי כמה שזה צובט בלב להיזכר.
סוג של מסל״ש מהלך(כמו שמרבים להגיד וממעטים לפגוש).
עוד כמה שבועות אחר כך, עוד משמרת , הפעם בנה״ז מקור חיים.
שמח לראות אותו שוב איתנו.
שוב מקרים שגרתיים של משמרת בוקר באט״ן מד״א ירושלים.
מרוב שגרה אני לא זוכר מקרים מיוחדים,
כן זוכר את הנוכחות שלו.
עדינות ועוצמה.
כשנעם נפל זה היכה בי כמו חבטה בחזה. הרגשתי מחנק.
כל המשפטים שמצטטים תמיד על הקב״ה שלוקח אליו את הטובים ביותר ופסוקים של דודי ירד לגנו וכו׳ הסתחררו לי מול העניים והפכו לבליל אותיות.
אני כותב לראם מיד.
הייתכן? אולי טעות?
וראם עונה לי ״השבוע ישב איתי בתחנה ביום שלישי כשעשה משמרת״.
אני כותב לו שהלב שלי לא עומד בזה יותר והוא עונה
״גם שלי״.
״בא לי לשנות עבודה ולהיות מוכר בסופר״.
והלב…. מי רופא לשוברי לב.
אפרת יקרה,
הילדים החביבים.
ראשית שוב תודה על האירוח הפתאומי ביום בהיר.
כפי שאמרתי לך באותו יום,
אינני יודע מדוע אבל מאז שנעם עבר לעולם שכולו טוב והשאיר אותך אפרת(אין האיש מת אלא על אשתו וכו׳)
ואתכם הילדים בים של געגועים ושאלות שאין להם סוף –
לא עובר שבוע בלי שדמותו עולה מולי 3-4 פעמים.
באותו חיוך מבוייש, עצמה ועדינות.
יש כאלה עם אישיות קורנת ומשפיעה שאי אפשר לפספס ולא ניתן להתעלם.
והשפעתם הולכת ומקרינה גם חיים שלמים אחרי שהסתלקו.
לא צריך אירוע מיוחד ״תחת אש״ כדי לזכור אותו.
הוא, באישיותו ודרך הילוכו, הוא האירוע המיוחד.
בכל פעם כזו, כשדמותו עולה מולי, אני מנסה לקחת משהו מאותה עוצמה ומאותה העדינות ומהרושם שנותר בי ממנו.
שאלת באותו בוקר האם הימ״מ זה הדבר המיוחד שבגללו כל כך הרבה אנשים הושפעו ונדבקו באישיותו המיוחדת, אמרת שאת לא חושבת ושאת מנסה להבין מה כן.
עניתי שגם אני לא חושב.
הפוך.
בגלל אישיותו המיוחדת ובעיקר בגלל המידות האלה(שאני בטוח שלא הגיעו בלי עבודה קשה ויום יומית)
בנתיבים נסתרים של בורא עולם יש נשמות כלל ישראליות כאלה – שמשפיעים בנוכחותם רק טוב.
כפי שכתב לעצמו והיטבת להסביר, הכי טוב.
בגלל זה נדבקו בו, בגלל זה זכו בו גם בימ״מ(שהוא בפני עצמו תזקיק של מצויינות בכל מני תחומים) ובעם ישראל בלוחם מגן שכזה, חייל בצבאו של דוד המלך.
האמת היא שאני יכול לכתוב עוד הגיגים רבים שנשזרים לי בדמותו – אבל אולי די לעת עתה.
סיימנו את הקו מילואים אצלכם בגזרה באירוע קשה שבו מצאתי את עצמי שוב מטפל ומתרוצץ בין פצועים והרוגים,
ושוב פצעים ישנים נפתחים והתפילות עולות מהם לקב״ה שיאמר כבר לצרותינו די.
שיחיה מתים, ירפא לחולים ויביא מזור לגעגועים.
מקווה שעוד נשתמע בע״ה
נשמח מאוד לארח אתכם בקרית ארבע בכל הזדמנות מתי שרק תרצו.
על הדרך אם אתם מבקרים במקרה או ליותר מזה.
כל דבר שצריכים, שעולה על דעתך שאולי אוכל לעזור או להועיל – רק תגידי.
באהבה רבה
בשורות טובות.
ד"ר חנוך זלינגר. מד״א
נועם רז.
איזה שם. שם שמסמל ענווה, חדירות במטרה והתחשבות בזולת. ממש מלח הארץ! שם שעד לפני כשנה לא היה לאיש מושג מי הוא.
כיום, השם הזה ידוע לכל, כלוחם ימ"מ שנפל ביום שישי 13 במאי 2022 ע"י מחבלים בג'נין ימח שמם.
כדי להבין מה הפסדנו צריך להבין מי הוא היה: הוא היה רץ כל יום 10 קילומטרים, לומד דף יומי(הוא סיים את הש"ס), חקלאי שעשה הכל ביידים, פרמדיק, ואיש משפחה. (זה כל מה שאני יודע, כנראה שהרשימה הרבה יותר ארוכה).
הוא התקבל לימ"מ אחרי 3 נסיונות. אם זה לא אדם חדור מטרה אז מה כן?
רק משפחתו וחבריו הקרובים ידעו שהוא לוחם ביחידה. אם זו לא צניעות אז מה כן?
הוא נמנה ממקימי הישוב קידה שבבנימין. נכון ל-2021 הישוב מונה כמאה משפחות.
מאז שהוא נרצח והתפרסם הערצתי אותו. אדם שלא הרים את האף, אדם נעים ואהוב.
בישיבה שלי יש מנהג לעלות לקברי הבוגרים בכל יום הזיכרון. בבוקר הייתי עם חברי אריאל בקברו, ופגשתי את אחיו אריה וביקשתי ממנו שיספר מה הערך שנעם היה רוצה שילמדו ממנו. אריה ענה בלי היסוס: "ראיית האנשים השקופים"
בואו נקיים את הערך הזה, הערך הכל כך חשוב של האדם המיוחד הזה. אז אם אתם רואים את המנקה או את הגנן או כל אדם כזה: תשאלו לשלומו, תגידו תודה, בקיצור תאירו לו פנים.
יהי זכרו ברוך 🕯️❤️
( מנחם יגל אברהם ויאריאל שוורץ, שמיניסטים ב'נחלים' ,עולים לקבר ביום הזיכרון)
4 קבצי זכרון מהילדות ומביהס
בווצאפ של משה וויסרוז. לבקש ממנו לשלוח שוב
משפחת רז היקרה אפרת והילדים.
היתה לי הזכות להכיר ולהוקיר את אביכם נעם
בשנות התיכון ,היינו יחד שש שנים בכיתה ,אחכ באותו חדר בפנימיה ובאותה דבוקת חברים בישיבת נחלים היינו חברים בלב ובנפש. נעם היה אציל נפש ,כבר בהיתנו צעירים היה נעם רמה מעל כולם במידות ובחברות,באופן אישי היה לי נעם לעוגן .בעולם ללא מסכים היינו מטיילים ומדברים שיחות עומק אל תוך הלילה,יחד היינו משתובבים ,כן כן נעם ידע אבל ממש ידע להיות שובב בטעם ובמתיקות.אני זוכר בכיתה יא שנעם וחבר נוסף שלנו הבריזו מהשיעור טיול במושב בלי להגיד לנו אז יצאנו אחריהם ובמחשבה לעקוב אחריהם ולראות מה הם זוממים בלעידנו ,ללא ידיעתנו נעם ראה אותו ופשוט הוביל אותנו לביצה טובענית אליה נכנסנו בלי לשים לב,רק אז נתגלה נעם והחבר הנוסף אך רק שהתחיל להיות מסוכן חילצו אותנו..נשארנו יחפים טבעו הנעליים,וכל כך צחקנו על זה מעשה קונדס של חברות במיטבה.
יחד היינו כל יום חמישי בלילה של שבת ישיבה והיו הרבה.. היינו יוצאים בלילות ומחפשים מקמות גבוהים ומסוכנים לטפס עליהם ומתגנבים בלילה למיטות בלי שיראו
יחד היינו לומדים.. נעם היה תלמיד מצוין ואני הייתי פחות,בלשן המעטה במיוחד במתמטיקה וגמרא,נעם החליט שהוא מלמד אותי ויהי מה,כל כך שמחתי על עצם המחשבה שלו ,חבר וגבר אמיתי.
יחד יצאנו לשבוע ישיבה בשבי חברון ועל הדרך
יצאנו לטיול בלתי נשכח בוודי קלט,בכל לא ידענו שזה מסוכן אז
שבי חברון של אז מי שלא קם בבוקר,לא יכל להגיע לבית המדרש ,ולאחר שלא קמנן נעם אמר שאין בעיה הוא יודע את הדרך ואנחנו הולכים ללמוד וכך היה.
נעם היה חבר של טוב של אש קודש גילמור בן כיתתנו שנרצח והישוב אש קודש שלידכם על שמו ,היתה תקופה שהם היו מתאמנים יחד במתח ובטאיצ'י .היתה לו אפילו חליפת אימונים לבנה איתה היה מתאמן.
נעם ממש אבל ממש לא אהב את המשקפיים שלו וחיפש דרכים מוזרות להפטר מהם אחת מהן היתה לשבת שעות בכיתה עם עין אחת פתוחה ויד על העין השניה ,הוא האמין שכך יוריד את המספר,צחקנו איתו ועליו ,אבל זה ענין אותו הוא המשיך בשלו..
היה בעל עין טובה ולב טוב אוהב את הבריות ואהוב על ידם. היה יודע להרים את המבט ומאוד אהב את לימוד התורה.
צר המצע מהשתרע ולמרות שעברו כמעט 30 שנה,בהם לא שמרנו על קשר,אך ההודעה המרה הציפה אותי בזכרונות סיפורים חווית וגעגועים לנעם,שכל כך נכנס לליבי וכל כך השפיע עלי כבר אז ,אבל כנראה שביתר שאת גם היום.
לכבוד רב היה להיות חבר כל כך קרוב לדמות המיוחדת של נעם בשנים ההם.בשבעה ראיתי את הילדים הגדולים הם כל כך דומים לנעם,אותו חיתוך דיבור מה יש לומר.
צר לי צר לי עד עמקי נשמתי.
מאז שנפל בכל מקום שאני פוגש עשרות בני נער מתוקף תפקידי אני מדבר על נעם ,נעם החבר הטוב מפעם
רן שם טוב מחספין.
נגשתי אלייך בשבעה וסיפרתי לך קצת ,בקשת שאכתוב ואשלח תמונות.. לקח לי זמן לאסוף את עצמי לזה. גרתי בראשון שנעם גר ברחובות והיינו נוסעים יחד בהסעה לנחלים עד כיתה ט שם כבר היינו חברים ממש טובים ובדרך ככל באותו חדר
נעם היה מנהיג מלידה שכחו בשתיקתו וצניעותו.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ושזכותו תגן עליכם ,עלינו ,ועל עם ישראל שכל כך אהב,חי למענו ונפל למענו.
שולח לכם קצת תמונות,מאחורי כל תמונה כמובן יש סיפור,אבל בעיקר יש שם נעם ,עוצמתי ושקט.
כותב בדמע
רן שם טוב
חספין רמת הגולן
*נעם שמנסה בכל מחיר לא להטריח גם כשמדובר באירוע שמצדיק עזרה*
כמו שאת מטע הזיתים נעם הרים ללא עזרה בשתי ידיו הפצועות תמידית ועשה זאת ברצינות ויסודיות. גם בחיי היום יום נעם השתדל להסתדר לבד.
זכור לי במיוחד חורף שנת 2014 המושלג שנה לאחר החורף שבו היינו נצורים 4 ימים עם צירים חסומים ללא חשמל, מים ,וקליטה טלפונית .נעם יצא למשמרת במד"א כפראמדיק שמר על כשירות תמידית ברצינות ויסודיות, ואני יצאתי הביתה לפני שנעם חזר ליחידה כדי להספיק להגיע תרם הצירים יחסמו לתנועה ,כפי שהתריעו בתחזית מזג האוויר . בסוף המשמרת נעם חזר ליחידה ונשאר לילה כיוון שהיה בעייתי להגיע לגזרה שבה אנו גרים.
ביום למחרת נעם התחיל להתקדם בצהריים לכיוון הבית כשהבין שניתן לעבור כיוון שמידי פעם פותחים את הצירים .כל הזמן הזה אני בקשר עם נעם שידבר איתי אם הוא נתקע כדי שאבוא לעזור והוא בשלו אל תדאג אם אתקע אתקשר.
כשהבנתי מהטלפונים שהגיע לאריאל התכוונתי להגיע לכיוונו כיוון שהשלג התחיל להיערם אך קליטה כבר לא הייתה ונעם לא היה זמין, החלטתי לנסוע לכיוון קידה ולחפש אותו כי עוד מעט מחשיך ונעם נחוש להסתדר לבד כפי שאני מכיר אותו. כשהגעתי לרחובות השוממים בשבות רחל ראיתי מרחוק דמות בודדה הולכת במרכז הכביש המושלג הבנתי שמצאתי את נעם. הולך בשלג בגובה בירכיים צעד צעד עצרתי לידו פתחתי חלון שנינו צחקנו הוא כמובן אמר לי הכל בסדר אני יגיע, פחד שאתקע. אמרתי לו תעלה תעלה משוגע עד שמצאתי אותך יש עוד כמה ק"מ עד לקידה, בדרך הקצרה דיברנו ,נעם הריץ חוויות מהדרך .נכנסנו לקידה בקושי היה ניתן להבין על מה נוסעים איפה הכביש והיכן השוליים מרוב שנערם השלג . נעם אמר לי אתה צודק לא יודע איך הייתי מגיע במצב הזה של השלג . נפרדנו לשלום ושמחתי שהצלחתי לעזור לנעם להגיע הביתה למשפחתו.
( דוד אלקלעי,חבר)