ותיק לאיזה מאמר נעם רז הי"ד הפנה אותי 12 יום לפני נפילתו בקרב?
שבת פרשת קדושים , כמידי שבת , נעם חיים ואני לומדים חברותא בביתו של נעם, במטבח , כשאפרת והילדים תמיד בסביבה.במהלך החברותא , נעם מזכיר איזה משהו יפה שתפס את עינו שהוא קרא באחד מעלוני השבת. במוצאי שבת , אור ל– ל' ניסן , אחרי תפילת ערבית , נעם פונה אליי ואומר לי– "תסתכל בעלון גילוי דעת עמוד 35, יש שם מאמר יפה". זה המקור האחרון שנעם הפנה אותי בחייו. הוא בעיניי מסמל משהו מאד טבעי ואמיתי שהיה אומר חייו שלו. אך מתוך משימות המוצ"ש , לא היה לי זמן לעיין , אבל כדי שלא אשכח , מיד הלכתי וגזרתי "גזור ושמור" את המאמר להזדמנות קרובה. לאחר 12 יום , נעם נהרג וזה שמור אצלי בתוך ספר של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על המועדים. תיכננתי לקרוא בל"ג בעומר סביב המדורה אך לא עלה בידי .
ערב "זמן מתן תורתנו" , נזכרתי בהפנייתו של נעם , מצאתי את המאמר , שמעיד יותר מכל , מה היה משמח וחשוב לנעם. מה תפס את ליבו ועינו הטובה. לא כסיסמא , כדרך חיים.
כותרת המאמר "האם עשיתי רע בכך שבירכתי חייל?" שייכת לשאלה ששואל יהודי חרדי מניו יורק , שעוסק ביחס הראוי לחיילי צה"ל מתוך מפגש אקראי עם יהודי חרדי שגר בארץ . המאמר ממשיך בקשר המיוחד והכבוד הגדול של הגרש"ז אוירבך לחיילים ,ועוד סיפור על הרב לו"י הלפרין ביחסו אל חיילי ישראל. כל המאמר מבטא את הקשר העמוק בין לומדי התורה המכונים חרדים לחיילי ישראל , שלא כפי שמצטייר ביום יום ברחוב ובמדיה. זה בדיוק נעם , מדייק ומכוון אותי לסיפור לא שיגרתי כביכול , שמעיד על המציאות האמיתית של החברה שלנו בכללותה. איך שבאמת ראה אותה נעם ואיך שהיא באמת , מתחת לקליפות החיצוניות. עם ישראל הוא עם אחד , עם של חיבורים , של גוונים, בין לומדי תורה לחיילים לאו דווקא "דתיים", בין גדולי ישראל למציאות המורכבת במדינתנו ועוד…
נעם ידע כל הזמן לחפש את הטוב , וגם לכוון אליו את כולנו.
געגוע גדול לאדם גדול שראה את הטוב שבסיפורים הקטנים כמו זה שלפניכם.
*הנה המאמר לפניכם במלואו*:
אחרי תפילת יזכור לחללי צה״ל, בשביעי של פסח, ניגש אלי יהודי חרדי מניו יורק, נסער מאד, והוא מספר–שואל: בערב החג, הייתי בעיר ביתר, ראיתי שם חייל עם כיפה גדולה וציציות בחוץ, ניגשתי אליו ובירכתי אותו ב״חג שמח״. חרדי מקומי שעבר שם פנה אלי ביידיש ונזף בי: ״איך אתה מעז לסייע בידי עוברי עבירה? בברכתך אתה מחזק יהודי שהתגייס לצבא״. ואני שואל אותך: אתה יכול להסביר לי, האם זו דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל? מדוע יהודי שמתפלל שלוש תפילות ביום, חושב שעשיתי רע בכך שבירכתי חייל? האם החייל לא מגן עלי ועליו במהלך החג?.
השבתי לו בסיפור שסיפר לי לאחרונה הרב אברהם פופקו, בוגר ישיבת ההסדר שעלבים: כשהייתי בטירונות, היתה שנת שמיטה. היו בתוכנו כאלה שסומכים על היתר המכירה וכאלה שאינם סומכים עליו, ורצינו לגבש חזית אחידה בדבר כלפי המפקדים. שאלנו את ראש הישיבה שלנו, שהשיב ששאלה כזאת יש לשאול את הגרש״ז אוירבך. הוא נתן לנו את מספר הטלפון, ובאחת ההפסקות התקשרתי אליו. הרבנית ענתה: הוא לומד עכשיו ואי אפשר להפריע לו, אבל האם תוכל להתקשר בשעה פלונית? השבתי שאינני יודע, אני חייל, אבל אנסה. הרבנית אמרה: אה, חייל? לא, לא, אני אקרא לו עכשיו, לחיילים הוא מאד מקפיד לענות בכל זמן.
ר׳ שלמה זלמן ניגש לטלפון, שמע את שאלתי ופסק שיסמכו כולם על היתר המכירה. הוא אמר שאין נכון להטיל על הצבא הוצאה של פירות וירקות יקרים יותר, והוסיף – גם מי שמקפיד שלא להסתמך על ההיתר יכול לאכול, רק שינהג בפירות כדין קדושת שביעית. ואז הוא שאל: יש אצלכם בחורים מבית חסידי? השבתי שיש אחד. הוא ביקש לשוחח עמו. קראנו לו לטלפון, ור׳ שלמה זלמן אמר לו: כשתבוא הביתה אולי תרגיש לא נוח, אם האדמו״ר שלכם מחמיר בעניין היתר המכירה. תגיד לו ששלמה זלמן אויערבך מירושלים אמר לך שבצבא תאכל את הפירות והירקות שהצבא נותן.
סיפר לי הרב מיכאל הלפרין, רבה של שכונת גבעת שפירא בירושלים, שפעם נכנס ר׳ שלמה זלמן לניתוח מסוכן, ולא ידעו אם ואיך הוא יצא מהניתוח. שאל אותו מאן דהו: רבינו, את מי נשאל עכשיו שאלות קשות? השיב הגרש״ז: הרי תוכלו לשאול את הפוסק הגדול רבי לוי יצחק הלפרין (מי שעמד בראש המכון הטכנולוגי הלכתי, היה משיב במכון הארי פישל ועוד).
ואכן, פעם הייתי במילואים, ועלתה שאלה לגבי שער חשמלי בשבת. נותרו כמה דקות עד כניסת השבת והתקשרתי לביתו של הרב לו״י הלפרין הנ״ל. הוא השיב מה שהשיב, עם עצה מעשית ועם ברכה חמה, ואז הוסיף: ותגיד גם לחיילים האחרים שלא יהססו להתקשר גם בשעות מאוחרות, בכל שעה אשמח להשיב להם!
הצעתי לבן שיחי, שילמד על היהדות החרדית בארץ ישראל מגדולי הפוסקים, לא מהרחוב.
(ברק עוקבי)
רז אברהם
שבוע לפני. יום שישי
מקבלים בשורה קשה בפתאומיות מכאיבה
נעם רז נרצח
רגעים של שיחזור
מתי נפגשנו
מה קיבלנו
מה קלטנו בחייו
עולות 2 פגישות:
- פעםראשונה:ההריון של בצלאל, מוצאי יום כיפור, אני מיובשת. מתחילה להקיא. שלומצבי מקבל את המספר של נעם, והוא ישר מגיע ונותן לי עירוי. לפני הבדלה, ולפני ששבר את הצום. יושב איתנו 40 דק'. מפטפטים, מתחזקים. כשיוצא, אנחנו מוארים מגודל החסד. מזה שיש בעולם אנשים שזמינים כל רגע לעזרה. מוארים מהפשטות שזה נעשה בה. מבקשים להיות בעצמנו כאלה. כמה ימים אח"כ עדיין הולכים עם תחושת החסד. כאילו ביקרו לנו מלאכים בבית.
- מפגששני (של שלומצבי)
יום הזיכרון, הבית של רז בתהליך בניה. שלומצבי קופץ לאתר לקחת כלי, ופוגש שם את נעם. שואל אותו, נעם, זה היום שלך, של החברים שלך, תספר לי משהו. נעם מספר על פסקל, על זה שהיה תמיד מגיע ראשון. על המחירים. על זה שזאת היתה כנראה השליחות שלו, השיחה נסובה על שליחות. איך לא מפספסים את השליחות שלי בעולם. שלומצבי מסיים מהורהר. הולך עם הדיבור כמה שעות. כמה ימים. בסוף אותו שבוע מחליט להתחיל ללמוד סיעוד. לא לבזבז את הימים.
כששמענו, היתה תחושה שאבד צדיק מן הארץ. פתאום כל הסיפורים והפגישות התאספו לדמות גדולה שהיתה ביננו. הבנה שכבר בחיים הרגשנו שיש בו משהו גדול ומיוחד. וביקשנו קירבה …
ובאמת במהלך השבוע הרגשנו שהסיפור מציף ככ' הרבה גלים ונוגע בכ'כ הרבה אנשים. נשמה של כלל.
במהלך אותו שבוע שומעת שיעור מר' אושר פריינד
הרב מביא משל, על אמא ששולחת את הילד שלה החוצה בחורף, ומלבישה אותו היטב בשכבות כדי שלא התקרר.
והנמשל– בכל נסיון שה' שולח אותנו אליו, כמו אמא רחומה. עוטף אותנו בכל הלבושים שיעזרו לנו להתמודד מולו.
מה עושה השטן? הולך איתנו החוצה לחורף, ופושט מעלינו את המעיל. מראה לנו שאין לנו כלים. שקשה לנו, שאנחנו מסכנים. ר' אושר היה צוחק על אנשים כאלה שמרחמים על עצמם, שמספרים לעצמם "זה לא מגיע לי". כנראה שזה כן מגיע לך, ה' רוצה שתגדל. וגם מלביש אותך בדיוק בכל הלבושים שיעזרו לך לעשות את זה.
המשל הולך איתי ונותן לי כח בשבוע האחרון של ההריון, כשהגוף כבר שבור. נעם הולך איתי, בגבורה שלו, בחוסר הרחמים עצמיים ובמחויבות לשליחות ולחיים של גדלות, אני פה לא סתם. הכאב לא סתם. יש לי תפקיד. ה' מדבר איתי ורוצה שאגלה אותו כל רגע.
רז אברהם הצדיק נולד אחרי שבוע בדיוק. ליל שבת קודש כ אייר
לידה מכוונת. מהירה. כל רגע התקדמות קדימה. התינוק ואני מכווני מטרה. ה' איתנו. אין פחד.
מתחילים לחשוב על שם. נעם? רז?
רז. זה היה נעם בשבילנו. זוכר את הרז. כל רגע פועל למען הרז. בלחימה, בעמל, בלימוד תורה, בחריצות, בחסד. והכל ברז, בצניעות. 0 החזקה מעצמו, 0 פוזות. אדם פשוט מבחינה חיצונית, שחי חיים של צדיק
יש בעולם רז . סוד שצריך לגלות אותו. יומיים אחרי לג בעומר. היום שבו התגלו הסודות. ואנחנו קיבלנו תביעה– לא לשכוח בשביל מה הגענו לעולם
יש בעולם רז
אברהם אבינו הראשון שמרגיש, הולך בעולם ומבין, שיש פה איזה סוד שחייבים לפצח, האור בבירה דולק, איך ייתכן שאין מנהיג לבירה?!
אברהם מגלה את ה'
ולוקח על עצמו לגלות לכולם את הסוד
אנחנו פה לא סתם
אברהם מגייר את האנשים
שרה מגיירת את הנשים
ברית בפרשת במדבר
הקב"ה מתחיל להפריד את עמ'י לפרטים. מונה את עמ'י לגולגלותם. מחלק אותם לשבטים. לכל שבט לבוש, לכל שבט דגל. לכל אדם שליחות מיוחדת שבשבילה הגיע
כמו מכונה ענקית, לכל בורג משמעות ספציפית. המכונה לא תעבוד בלעדיו.
ואנחנו מתפללים
ה'. תעזור לנו לגלות את הרזים
לזכור כל רגע שאתה פה
שיש להכל כוונה
שיש לנו כוונה
לזכור כל רגע שאנחנו פה לא סתם
להתגבר על זה
לגלות לעולם ולעצמנו את הרז של אברהם, שיש מנהיג לבירה.
4 אירועים שמלמדים קצת על הנשמה הענקית שאבדה מן הארץ
*לפני כמה חודשים* חדר כושר,עד אז לא דיברנו יותר מדי אולי כמה מילים בבית כנסת,נעם עם החיוך הגדול והענווה האינסופית התחיל את השיחה ומהר מאוד הוא כבר הציעה עזרה במציאת יחידה בקידה והגענו לדבר על השיטה החינוכית של מצפה ,היה לו חשוב לשמוע מבוגר מה אני חושב ממרחק הזמן,מדהים לראות איך הוא בוטח בבן שלו רק דואג שיהיה בדרך הנכונה
באירוע אני פורק מהרכב הולך ישר למוקד ורואה את נעם מבקש ממני לעזור לו להעמיס את הציוד של הפצועים ,הוא לא רק יציל חיים הוא ישאר אחרון על הקרקע לדאוג עד אחרון הפרטים הקטנים .
*לפני כמה שבועות* נכנס לבית כנסת תחנה מרכזית רק להניח תפילין נעם כבר יושב ולומד תורה,המחשבה שעוברת היא קפולה איזה פשטות לאדם בותק שלו ביחידה כזאת ליסוע באוטובוס ומתי הוא הספיק להתפלל שהוא כבר יושב ולומד
*ביום רביעי* עם נעם בחוליה גם בגיל 47 מגיע לתרגל בלילה ארוך,משחק את המשחק עד הסוף ,בשיא אנחנו מתמקמים כתף אל כתף שמים את הכוונת על המחבל .הוא מוריד את הקסדה מוצא את הזווית הכי מדויקת.."אש" ,"איזה מזל שיש איתי כזה מקצוען כי במרחק הזה לא יודע אם בסיטואציה אמיתית הייתי רוצה את כול האחריות עלי".
נעם,פשטות ,ענווה,עז ומקצעיות
לא אשכח אותך לעולם
בדור הישן אין התלבטויות,אין חולשה,אין בלבול,נעם זה הדור הישן בריאות נפשית,שמחת חיים עם חיוך ענק,גם בגיל 47 לבוא לתרגיל ולקחת הכי ברצינות,אהבת האדם,המבט בגובה העיניים,ללכת עם ציצית מתחת למדים,לקום מוקדם להתפלל אחרי תרגיל שנגמר לפנות בוקר,ללכת עם הכובע המיושן והטוב ולא מותג לחימה, להיות מקצוען ברמה הכי גבוהה.
להיות קלישאה מהלכת אבל עד הסוף.
עדינו העצני נעם רז
) לוחם מהיחידה)
זכיתי להכיר להיות ולהילחם איתו במשך 12 שנים … כמעט על בסיס יומי ואפילו לקבל ממנו טיפול רפואי בדרך שהיא רק שלו בנעם ברוגע בצניעות ! ללא ספק הוא האיש הכי טוב שאי פעם היכרתי ! ואת זה לא רק אני אומר זה כולם !
כל מעבר שלי במסדרון אני עוצר לכמה רגעים על התמונות שלו ולא מצליח להבין למה …
שתדעי בעבודות האחרונות בג’נין ובשכם אני מדבר איתו ומבקש ממנו לשים עלינו עין … ואני בטוח שהוא שומע אחרת אי אפשר להסביר את הניסים שהיו לנו לאחרונה …
( איציק דהן מהיחידה)
אז ככה שמי מוטי ואני נהג בתחבורה של היחדה הגעתי ליחידה בשנת 2014 ואז התחלתי להכיר שם חברים ואחים לחיים. התפקיד שלי היה אם הלוחמים בזמן שהם מסיים את העבודה שלהם באחד הכפרים ולא משנה איפה היהנו מגעים איתם ולא משנה באיזה שעה או באיזה יום מי כמוך יודעת. ולאט לאט התחלתי להכיר את נעם. למשרד שלנו אין אחד שלא מגיע מכול סיבה כזו או אחרת.ויום אחד נעם נכנס למשרד כי היה צריך לסדר משהו ברכב צוות ואני ההתי שם לבד הוא דפק בדלת שזה מוזר אצלנו ביחדיה לדפוק בדלת בדרך כלל ישר פותחים את הדלת.ואז הוא אומר לי ( היי שלום אתה חדש פה) אמרתי לו כן נעים מאוד מוטי נעים מאוד נעם.מאז תמיד אמר שלום מה שלומך מוטי בחיוך תמיד ההתי אומר לו בסדר תודה מה שלומך.ושהינו יוצאים לפעילות גם בשעות הקשות תמידי וגם שהוא אם הקסדה על הראש ומסכה על הפנים תמיד היה עולה ויושב לידי כסא הנהג ושאול ולא משנה איזה נהג היה איתם באותו יום כך כולם מספרים( מה קורה אתם ערניים) אני ההתי תמיד אומר להם כן עכשיו תשלמו דקות שניה עד שנגע לסוונות.נעם תמיד היה אומר מוטי אני ער דבר איתי אם אתה מרגיש עייף.ולאחר שהינו מגעים לנקודה של רכבי הצוותים נעם היה אומר לי מוטי אתה חוזר ליחדיה עכשיו אם הרכב הזה אמרתי כן.לבד?? אמרתי כן אחי הכול בסדר אני ערני.לא לא חכה לי כמה דקות מתרגן על הציוד ואני יחזור איתך אל תסע לבד.אחרי ממש מספר דקות היה עולה איתי למרות שאם הרכבים של הצוותים היהו מגעים יותר מהר ליחידה היה מעדיף לחזור איתנו ולא משנה איזה נהג מהמחלקה נמצא תמיד שנעם נמצא בפעליות אנחנו יודעים שהוא חוזר איתנו היהנו מגעים ממצבים שבכלל לא היהו שואלים או שהוא היה אומר אלה זה כבר נהפך להיות בשיגרה שנעם עובד באותו יום ואז התחלנו לדבר על החיים להכיר יותר אחד את השני וכאשר הינו מגעים לשער של היחידה היה מעיף מבט לעבר החינה לריאות את הרכב אם הכול בסדר איתו ואז שאלתי אותו איזה רכב יש לך אמר לי סובארו טנדר הינה היא תירא.ישר בלי לחשוב אמרתי לו בחיית נעם תמכור לי אותה ואז נתן חייך ולא ענה לי לאחר מספר ימים או שבוע שבועיים עוד פעילות נעם חוזר איתי ליחידה בסיום מגעים ליחדיה רואים את הרכב כמה שיותר קרוב ל ש.ג ואז שוב נעם תמכור לי אותה. אמר לי מוטי שני דברים לא מחלפים משפחה ולא את הרכב שלי (חחחח צחקנו יחד) ואז אמרתי לו זהו נעלתה אותי לא שואל יותר אבל תדע שאם תריצה למכור אני קונה אותה ראשון. אמר לי אני לא חושב שזה יקרה אבל בסדר (בחיוך) ואז יום אחד נשארתי ביחידה כונן אם הצוות שלו היה צריך להיות פעילות ואז זה בוטל היה בערך 21:00 בערב הוא מתקשר ישר בלי הלו בלי כלום ישר אמר מוטי מוטי מצטער על השעה ועל זה שאני מפריע לך ישר אמרתי נעם אחי אתה לא מפריע.אמר לי אני לא מרגיש נעם להטריד אותך.נעם אחי הכול בסדר מה אני יכול לעזור.ואז אומר לי רק אם זה אפשרי אבל באמת רק אם זה אפשרי אמרתי לו נעם אחי דבר מה אתה צריך.אני רוצה רכב בבוקר מוקדם ללכת להתפלל בישוב פה לידי היחידה אני כבר ב7:30 בבוקר חוזר הרכב היה פה חזרה.אמרתי לו בשמחה אחי בכייף אני יבוא איפלו עכשיו לתת לך את הרכב אמר לי לא לא אל תקום ביוחד אמרתי לו הכול בסדר אחי תבוא למשרד של התחבורה אני יראה לך איזה רכב ואל תשכך לברך אותי גם בתפילה שלך.ועוד באחד הימים נשארו גם יחד ואז הוא מתקשר בערך 18:00 אני ישר היי נעם מה קורה.הוא ישר שאול מוטי אני מפריע לך.לא אמור שלום לא מה קורה.ישר מוטי אני מפריע לך? אמרתי לו אף פעם לא אמר לי יש לי בקשה קשה תוכל לעזור לי ואז אמרתי לו נעם חוץ מלהורד את היירח הכול אפשרי.אני לא זוכר אם היה לרכב שלו תקלה או בלי טסט אמר לי אני צריך הקפצה עד למחלף קסם אני רוצה לנסוע משם לבית שאלתי למה את מחליף קסם בוא אני יקח אותך עד לבית.לאאאאא לאאא ממש לא מחלף קסם משהו אני תופס אוטובוס או טרמפ אמרתי לו אתה נותן לי להרגיש לא בנוח שאני מקפיץ אותך למחלף ומשם אתה ממשיך באוטובוס אמר לי אחי הכול בסדר אני רגיל לאחר מספר שבועות שוב פעילות ואז באיתי אם מוגלה בעצבע ביד נעם ישר מה קרה אמרתי התנפח לי קצת העצבה לא יודע ממה נפוך פנימי.ישר שם את הפנס על הראש בוא תראה לי מה קרה? (האא זה כלום בוא אני יעשה לך טיפול) אמרתי לו נעם לא יכאב לי אמר לי אל תאגד דקירה קטנה ננכז לך את זה הכול יצא. ובסוף הפעילות לא שכך לשאול מוטי אך העצבע בחיוך.אמרתי לו לא יכולתי לבקש יותר טוב ממך עכשיו בשמחה בשמחה אמר לי.ואז ביום ההוא שזה קרה שההתי בבית ואמרו לי נעם נהרג בתוך שינה לא יודע אך מצאתי את עצמי בדרך ליחידה בלי שאף אחד אמר לי לבוא פשוט מצאתי את עצמי ברכב הפרטי שלי נוסע ליחידה.התקשרתי למפקד עוד לפני שיצא ההודעה על מודע הלוויה אמרתי לו אני נוהג ברכב אם נועם אף אחד לא עולה להגה במקומי אני מרגיש שאני חייב לו אז אני נהגתי לו באותו יום ברכב שקט רואה את הארון דרך המראה מאחורה ורוצה להאמין זה פשוט חלום וזה בכלל לא נעם הדמעות לא הפסיקו לרדת לי במיוחד שאחד הילדים דיברו שם.ואמרתי לעצמי הלוואי יהיה טיפה מהצניעות שלו מהבישנוית שלו לבקש דברים שמגעים לו ולחשוב שהוא כיאלו מטריד אם הבקשה שלו שבכלל שהיא מגיע לו וההתי אומר לו נעם אחי מגיע לך את הדברים האל תתביש לבקש הכול בסדר.אז ההתי חייב לנהוג לו ביום האחרון שלו כי שם ההתי חייב ויותר מזה הרגשתי אני חייב.אפרת תהיהו חזקים אנחנו משפחה אחת גדולה שלכם וכאב שלך זה גם כאב שלי ❤️
( מוטי מהיחידה)
יום שני, ב' באלול ה'תשפ"ב
*חנוכת פרגולות בנחל דרגה* – שיחה לנוער הר חומה
נעם היה איש של תורה; דף יומי, תנ״ך עם הילדים, חברותא ועוד.
מקובל לחשוב שיש לימוד תורה וקיום מצוות וזה הקודש ויש את חיי החול. 'המבדיל בין קודש לחול'.
אבל בארץ ישראל לאנשים מיוחדים, יש יכולת להגיע למעלה עליונה יותר ולגלות את הקודש שבחול.
על דוד המלך נאמר 'עדינו העצני'.
מסבירים חז"ל שכשהיה דוד לומד תורה, מעדן עצמו כתולעת וכשהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כארז.
זה לא שהיה לדוד פיצול אישיות חלילה, אלה שהתורה עצמה שאותה למד ברכות, בגמישות (עם יכולת להשתנות ולעצב את האישיות על פיה) היא זאת שנתנה את העוצמה להקשות עצמו כארז במלחמה, להיות גיבור ולנצח.
נעם ז"ל יצא לעולם החול מתוך התורה והיא זאת שנתנה לו את הכוח והמצויינות לשמור על כושר גבוה, להלחם, לנצח, לנטוע, לצור ולעשות.
לעבד אדמת תרשים סלעית וקשה ולהוציא 'שמן מחלמיש'
('ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור'. דברים לב)
סיפרתי להם שנסענו בבוקר יום העצמאות לשיעור בעלי.
בדרך דיברנו על יום הזיכרון שחל יום קודם.
(אפרת, לך אני אומר שדיברתי איתו על מאמר של הרב עודד, שברק שלח בווטסאפ של הגברים.
המאמר מדבר על יום הזיכרון כארוע כללי, לאומי. היה לנו דיון על זה נעם התחבר לצד האישי), על מסירות נפש, מה זה 'הרוגי מלכות שאין כל בריאה יכולה לעמוד במחיצתם'.
בחזור נעם לקח אותי לטיול בכרם הזיתים שכ"כ אהב.
העניים שלו ברקו, האישיות קרנה!
הוא הכיר כל עץ, כל אבן.
הוא הראה לי את הפרגולות שבנה שם.
שתי פרגולות. אחת במעלה המטע ואחת חדשה במורד.
הוא הסתפק בנטיעת עצים שהניבו את הטוב והקדושה שבארץ הזאת, הוא רצה לשתף בזה גם אחרים שיבואו ויטיילו במטע המקסים עם נוף עוצר נשימה לבקעת הירדן.
לגלות עוד צד יפה בארץ הנפלאה שלנו.
לחבב אותה עוד ועוד.
ואתם, הנוער הנפלא של הר חומה, הלכתם בדרכו.
סיקלתם אבנים, סללתם שבילים, בניתם גם כן *שתי פרגולות* עם פינות ישיבה כדי שעוד ועוד אנשים יכירו אזור חדש, ואדי שהיה שכוח עד עכשיו וכמעט ולא טיילו בו.
אשריכם!
תמישכו ללכת בדרכי נעם ושנפגש בשמחות.
חיים יעקובי
[31.8.2022, 22:33] אפרת רז: היי
מה המצב אפרת
הרבה זמן לא דיברנו
רציתי לשתף אותך באיזה זכרון מהיום
עשינו בוחן כושר(ביפ טסט)
נזכרנו כולנו שאת הבוחן האחרון עשינו עם נועם
הוא בא באיחור( אלוהים יודע למה) וכולנו כבר רצנו וסיימנו
ואמרנו שבתור חברים לא ניתן לו לרוץ לבד
אז החלטנו שנרוץ איתו
זה הסתיים בזה שכולנו פרשנו והוא המשיך לרוץ…
(עשה תוצאה פגז)
אנחנו חושבים עליו המון
וגם עליכם
אני פשוט לא רוצה להציק
ליל מנוחה
נשתמע
[31.8.2022, 22:33] אפרת רז: אני לא זוכר
אני לא בטוח אם הוא אמר לי משהו על ההורים
או משמרת של מדא
בכל מקרה הגיע עם החולצת ריצה כותנה לבנה כזאת (של פעם – לא מנדפת זיעה או שכן אבל נראית כמו סמרטוט😹 ונתן לנו בראש)
השבוע שלי מורכב מהמון זכרונות כאלה שפתאום צצים
( תומר שלום מהיחידה)
*דברים שנאמרו בטקס חניכת מיתקן בריאות וכושר במכינת מעוז לע"נ נעם דב רז הי"ד*
התכנסנו היום ,לחנוך מיתקן בריאות וכושר לתלמידי מכינת מעוז , המיתקן לעילוי נשמת אחי – חברי הטוב , החברותא ללימוד תורה מידי שבת בשבתו, שנים רבות, ושיחות רבות שזכיתי בהם להכיר את נעם מקרוב.
נעם אחי, היום יב באלול, בדיוק 4 חודשים לנפילתך , ביום שישי יב באייר, ערב שבת קודש… אין יום שאני לא חושב עליך , מתגעגע מאד לזיו פניך , להליכותיך , לקפה השחור המר שהכנת לנו לפני הלימוד בידיך המחוספסות והעדינות והכי מכל , ללימוד תורה איתך – שהיה עונג צרוף. העונג והשמחה בלימוד היה נוכח , הרגשתי שגם אתה מאושר כי למדנו דברי אלוקים חיים של רבותינו. כמה אהבת ואהבנו ללמוד על הגאולה ועל האחריות על עם ישראל בדור התקומה , כמה שיתפנו אחד את השני תוך כדי הלימוד ואחריו במחשבות כלליות על מדינת ישראל. על הצבא שלנו , על המנהיגות , על החינוך בדורנו , על נשמות ישראל ועל הזכות לפעול עם אל בדור הזה ובתקופה הזו. כמעט לא היו לנו שיחות סתמיות. הכל היה סביב אידיאליים וערכי הנצח של עמנו , סביב דרישת ה' ועוזו.
לכן כל כך אהבתי אותך. איש מעשה , גיבור , חייל , לוחם אמיץ שנושם וחי רק למען שמו באהבה, גיבור תנכ"י בן ימינו.
אני בבית המדרש ואתה בשטח , 10 רמות מעל כולנו. חי חיי אצילות , חי תורה גאולית , חי עם הנביאים והתנ"ך שכל כך אהבת!! אהבת ויישמת!
נעם אחי, היית נשמה דוידית , מחיילותיו של דוד המלך , נשמה מאד כללית שיורדת לפרטי הפרטים של הביצוע המדוייק , של ההלכה וסעיפיה , עכשיו אתה מיגדלור לדורות הבאים, אתה ההוכחה שאפשר – אפשר להתעמל ולהתאמן ולהתעסק בעולם של חול על מלא וכל זאת רק בשביל המגמה , להיות בנים אמיצי כח לאומה. אפשר להיות בן תורה , להקפיד על קלה וחמורה ולהיות נעים ואוהב כל אחד ואחד מישראל , גם אלו הנראים רחוקים מדרך ה'. אתה ראית את הפנים , את הנשמות שלהם , כמו שלמדנו בכתבי הרב זצ"ל על סגולת הדור. כן , אפשר ומתאים, שיהיה פה , צמוד לבית המדרש בו שוקדים בחורים מוכשרים בתורה ובמידות ובדבקות בה' ,מיתקן בריאות וכושר מהטובים והמשוכללים שמחזק את הגוף והשרירים , ולמרות זאת, לא נתבלבל אף לרגע , שממעיינות הקודש של בית המדרש אנו באים ומשם אנו יונקים , והאימונים שלנו כאן יהיו– לשם שמיים, לשם קיום האומה במולדתה, לשם קוממיות ישראל.ודווקא פה בעיר הזאת , בשכונה הזאת, בעת הזאת. כן , זאת תורת ארץ ישראל , תורת רבי עקיבא הלודאי ,תורת האחדות הכוללת.
ככה חיית יום יום עשרות שנים , ככה נלחמת באויבנו בגבורה, ככה הצלת לוחמים ואזרחים רבים ממוות ומייסורים כפרמדיק , ככה הקמת משפחה אוהבת לתפארת ולמופת , כך נטעת כרם ענק בארץ ישראל כדי להיות מחובר תמיד לשורשים, ככה היית עבד ה' ואחת שאלת מאת ה' אותה ביקשת : "שיבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו."
נמשיך את אורך להאיר , נלך בדרכך , נלמד את התורה התמימה והגדולה הזאת ונשתדל להיות בנים נאמנים לעם המופלא שלנו , לבניין התורה והאומה , לבניין המדינה עד הבנין השלם , בנין אריאל במהרה בימינו אמן.
( הרב ברק עוקבי)
נעם נעים ההליכות
כדור אחד פילח את גבך וגדע 47 שנות חיים.
נעם אהוב 19 שנה אני מכיר אותך, משרת איתך באותה יחידה.
נעם בטוח שתהיה תמיד גם למעלה עם החיוך הנצחי .זוכר בשבתות איך המשפחה מגיעה בהרכב מלא וכל הילדים מרגישים ביחידה כמו בצימר ענק משחקים משתוללים וכולכם עם חולצות לבנות.
כמה שמחת שנולדה לך הבת אחרי 5 בנים ואיך ברקו עינך כשסיפרת לי על מטע הזיתים שגידלת וטיפחת במו ידך.
נועם אח יקר, אתה תחסר לי בחדר אוכל, תחסר לי בשבתות תחסר לי ביחידה תחסר לי בנשמה.
כשאמרו את שמך הרגשתי בעיטה בלב, אמרתי תהיה חזק נועם יקירי המסוק כבר בדרך ואתה תשרוד כי אתה מזן אחר, מזן הלוחמים שמאמינים בקדושת השם וארץ ישראל, מזן הלוחמים שיעזבו תפקיד נח פרמדיק במרפאה למען זה שיחזרו לחזית הלחימה ויתחילו קורס צלפים.
נעם יקר, הצניעות הפשטות והמשפחתיות היו בראש מעיינך תמיד שאפת לרוח לחימה חברות ומקצועיות, נוח על משכבך בשלום, רבים מאוד חייבים לך את חייהם, הלילות שלא ישנת המשקלים שהגב שלך סחב, לא עניין אותך הדרגות ולעולם נמנעת מלשון הרע רק להיות לוחם בחזית להגן על ארץ ישראל.
אוהב אותך אח יקר ואהוב נח על משכבך בשלום.
( יאיר סדן מהיחידה)
אפרת,
בוקר טוב,
מבחינתי אנחנו מתחילים מסורת, שבוע לפני ראש השנה עושים "הטיש הגדול של נעם",
אני כל כך מודה לך על שקיימת מבחינתינו את הפסוק מתפילת הלל "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון", הלב שלנו יוצא מאהבה אל נועם ואלייכם, ,
אגלה לך ברגע זה, שבמשמרת האחרונה נועם שם לי מראה מול העיניים, מראה מצילה,
אני הייתי בעל תפקיד בכיר במרחב ירושלים, התחלתי כדובר, התקדמתי למנהל כח אדם, והגעתי לתפקיד סגן מנהל המרחב,בשל מלחמות היהודים, עברתי מסע ייסורים, שבסופו התייאשתי, הרמתי ידיים, ונאלצתי לסיים את תפקידי הניהולי, השבר היה נורא, החלום ושברו, אילולא יפית המהממת שאתמול הכרת, שדקה דקה, רגע אחר רגע, הרימה אותי מהקרשים, הייתי היום במקום אחר ולא טוב, ובמשמרת הזאת, נועם נתן לי נאום חוצב להבות,(אני יודע שאת מחייכת בחוסר חיבור למציאות מול דמותו של נעם, והמושג חוצב להבות אש, אבל זה היה הנימה בדבריו) עד כמה בראייה רחבה, מתוך היכרות ארוכת שנים שלו עם ארגונים שיש בהם היררכיה, כדוגמת המשטרה, סטטיסטית מי שבולט, מהמר על יכולת המשך הריצה במעלה ההר, ולכן הוא הסביר לי למה הוא לא רצה אף פעם להתקדם לפיקוד, ואמירתו אז שהפכה לצוואתו הייתה בזה הלשון, דני, לכל זמן ועת תחת השמיים, עת לנהל, ועת להציל חיים בפועל, אני מקנא בך שאתה קם בבוקר והמשימה שלך זה פשוט להיות בקו ראשון של הצלת חיי אדם, תעשה את זה בראש מורם, גם אם עכשיו זה לשרת בתור חובש נהג מן השורה בניידות, ובשלב הזה הוא שיתף אותנו בהיסטוריה של מאבקים ומלחמות היהודים ביחידה, וממש נועם יצא מגידרו לחזק אותי בעמדה שאני נימצא בה היום, ואפרת, כל כך הייתי צריך את זה, זה ממש קרש הצלה,
בזכותו אני מסתובב, פועל ומתפקד היום כאיש שטח בלב הרבה יותר שלם, שמח, ומאמין בצידקת הדרך.
תודה על הזכות,
תרימי את הכפפה,
לא נניח לכם,
יפית רעייתי מעריצה שלך,
שבת שלום
(דני רוטנברג,מדא ירושלים )
ב. כמה נקודות על נעם:
כל מי שהכיר את נעם ,הכירות ארוכה או רק כמה רגעים,התרשם ממנו,התלהב ממנו.
כי נעם זה תרכיז של כל היפה והטוב. מסתכלים על נעם ונזכרים – מי אנחנו ולמה אנחנו.
נעם הסתכל במבט פנימי ,שרואה את העומק,את המכלול ,את הדרך.
ולכן אף פעם לא התלונן.גם כשהיה לו קשה וכואב– לא עשה עניין. הכל זה 'בקטנה'.כי ראה מה טוב בזה.
הוא לא נפל לראייה החיצונית. לכן גם היה חבר של כולם,גם עם מי שמנוגד לו בהשקפות עולם הרוחניות והפוליטיות. עם קטנים וגדולים.
הוא לא תפס מעצמו כלום. למרות שהיה כשרוני מאד בהרבה תחומים,עם הישגים רבים ( וגביעים).
היה צנוע כל כך.
והסתפק במועט.נסע בטרמפים ואוטובוסים , בבגדים ישנים ,אוכל את מה שיש במקרר ( כי אוכל לא זורקים),תמיד אחרון בתור,
אבל באמת– שמח בהכל.
איש פשוט.
וכל כך לא פשוט. עמוק. וחכם. וחזק.
עם כח רצון,התמדה ונחישות. אפס ויתור עצמי.
כך לא ויתר על הדף היומי,על ריצת ( לפחות) 10 ק"מ כל יום בכל מזג אויר,לקום לוותיקין ולסיים עוד ועוד פרקי תהילים,לשטוף כיור מלא כלים ולקפל הר כביסה– גם אחרי יום אימונים מפרך או כשחוזר מפעילות ללא שינה. לנצל את הלילה או לקום שעה אחת קודם.
זה מקצועיות בכל תחום– ללמוד ביסודיות ,להתאמן ולשמור על כשירות,כפרמדיק,לוחם וצלף. מה שהוכיח את עצמו,כי אכן הציל חיים של לא מעט אנשים. בקרב ובאזרחות.
אמיץ מאד,חותר למגע,חד.
ממגר את הרוע ומגביר את הטוב. נעים ועדין. עדין נפש,עדין בדיבור,עדין בטיפול.
חם ואוהב ושובב. נשמה של ילד עם חיוך גדול. לב ענק עם חוש הומור משובח .
מחובר לשורשים.
חי את המילים הגדולות והערכים,מממש במעשים.
כך למד תורה,כך נלחם,כך הקים ישוב,כך נטע מטע גדול וטיפל בו בטוריה,בזיעה של אהבה ואמונה.
שידר כל כך הרבה יציבות וביטחון– מוביל קדימה, מלמד להתאמץ,להתגבר,לזכור ששום קושי הוא לא מכשול,
והכל בשמחה ובנעם.
חי חיים של משמעות.
זה נעם. גיבור בחייו ובמותו.
כל הגדרות ה'גיבור' מתממשות בו: חזק בגופו,חזק בנפשו,חזק ברוחו.
אמיץ,פועל בנחישות למרות הקושי ולמרות הסכנה. מתגבר על הנטיות הטבעיות למען מטרה נעלה יותר.עד הנכונות להקריב את חייו.
למעננו.
פשוט. גיבור.
אני זוכרת את הקול של נעם
את החיוך , את המסירות לכל דבר שעשה בעבור כל אדם שהיה מולו. את הפשטות הנעימה שלו. הייתה לו הילה מיוחדת ורכה.
אני באמת מאמינה שהוא השראה ,לכולם ביחידה, ולכל אדם שלא הכיר אותו וראה אפילו איזה פרסום, או תמונה שלו… קשה לפספס.
הוא אדם כזה פשוט וטוב – וזה מה שמיוחד בו.
אני זוכרת איזה מקרה שחברה שלי לא הרגישה טוב באמצע הלילה והוא הציע לה טיפול במרפאה
ודאג לשלומה גם יום אחרי
(גיל ,סדירה ביחידה)
*על נועם רז ז"ל / החלק היומי / סיון רהב–מאיר:*
*נועם רז*, לוחם ימ"מ שנהרג בג'נין, יובא למנוחות היום בשעה 11 בהר הרצל בירושלים. חברים מספרים:
- *איתןעומר* שלמד איתו בישיבת "מרכז הרב": "הוא היה תמיד האחרון לפתוח את הפה בכל פורום, אבל הפאנץ' השנון היה בסוף שלו, בטאבו. כולם אהבו אותו, אפילו העריצו, כי הוא היה התגלמות פשוטה ומדויקת של כל מה ששיננו בספר 'מסילת ישרים' או 'מוסר אביך' – עניו, צנוע, ראשון להתנדב תמיד, אוהב כל אדם, שנון, טוב לב, מענטש".
- *אילןקליין:* "נפגשנו בקורס פראמדיקים של מגן דוד אדום. אני זוכר שאהבתי ללמוד איתך כי היית מדייק אותי בשאלות פשוטות שנותנות מבט אחר על החומר המקצועי. אני בטוח שהפשטות הזו הצילה חיים רבים. בסיום הקורס קיבלנו מספרי רישיון פראמדיק. אני 1073 ואתה בצמוד אליי קיבלת 1074. בתאונות קשות ופיגועים הייתי תמיד רגוע כשנועם מטפל כאן לידי. נוח בשלום 1074 יקר".
- הגיסה*איילת רוזנברג:* "איך אפשר לפתוח חדשות ולראות תמונות שלך מתנוססות בכותרות. הפכת לנעם של נחלת הכלל, לא עוד נעם שלנו הפרטי. אבא, בן, אח, גיס, דוד, חתן. יהודי ברמ"ח אבריך, חקלאי בנימי נשמתך".
הלוחם, הפראמדיק, החקלאי, לומד התורה, איש המשפחה – יובא למנוחות היום, י"ד אייר, יום שמכונה "פסח שני", יום שבו מי שלא חגג את חג הפסח קיבל הזדמנות שנייה לחגוג אותו, להתחיל מחדש, להתנחם ולהתמלא בתקווה. שנזכה לבשורות טובות.
*** *_לקבלת התכנים של סיון רהב–מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9_*
הרבה דיבורים על נעם של עם ישראל, נעם של משפחה, נעם של אדמה והתישבות . אבל יותר מכל זה אני הכרתי נעם של אפרת.
בשבת בסיום התפילה הייתי משתדל להסתכל אחורה לכסא מאחורי אם נעם נמצא רק כדי להחליף איתו כמה מילים. לשאול מה נשמע ולדבר קצת אקטואליה- על הישוב, משפחה, רפואה, המטע וכדו'. אני משתדל לא להפריע בלימוד תורה אבל מול נעם לא הצלחתי לעמוד מנגד. גם באמצע ה"מרדף היומי" הייתי עוצר אותו לכמה דקות לשיחה קלה. אם נעם לא היה בנמצא היה מזכה אותי בתפילה קצרה לחזרתו משלום מהמקום שהיה שמור אצלו בסודו. כמעט כל שיחה שנשאל לדעתו בנושא לא היה שוכח מלספר את דעת אפרת כאילו הייתי שואל לדעת שניהם. גם עם חילוקי דעות וגם ללא, דעת אפרת היתה חלק מנעם. נעם הרגיש שלא היה מקום לדעתו בלי דעת אפרת בעדו או מנגד להשלמתו.
שבועיים לפני שעלה לחבק אותנו מלמעלה, פעם אחרונה שפגשתי אותו אחרי מנחה של שבת, שאלתי אותו בצחוק "מה אפרת חושבת על…" נעם לא הבין למה אני צוחק תוך כדי תשובתו הרי זה טבעי…
היה תענוג לדעת אותך ואת אפרת. היה תענוג להביע דעה ללב שיודע תמיד להכיל.
עדיין מסתכל אחורה אך עם תפילה חדשה – לדבוק בך ואתה בנו.
( שכן,יוסי כרמל)
אפרת אהובה ויקרה כ"כ. חושבת בלי סוף עלייך, עליכם ועל האובדן הבלתי נתפס.
לשמע הבשורה הקשה, הזכירה לי דינה, חברה טובה שלי, שפעם פעם, בשנת נישואיכם הראשונה פגשנו אותך בשיעור במכון מאיר. את במתיקותך הזמנת אותנו לביתכם החמוד בקריית משה (היום אני קולטת איזה לא נעים שנחתנו עליכם ועל זמנכם הקצוב🫢) .
ראינו שהיו לכם כלי חרס יפים וכבדים, או טבעת נישואין לא שגרתית (לא ככ זוכרת..) ודינה מספרת שזכור לה עד היום, איך נעם סיפר לנו באהבה ובהערכה אין קץ שאפרת לא רוצה להכניס הביתה חומרים כמו זהב כסף וכו. יותר מאשר תוכן הדברים, היא זוכרת בצורה מאד חזקה את נימת ההתאהבות והגאווה בך. את תחושת השמחה שזכה באישה כזו מיוחדת.
באמת זכיתם אחד בשניה וראו עליכם שאתם מכירים בזה ומוקירים את זה. זכותו של נעם תעמוד לכם ויהיה מליץ יושר על כולנו.
"וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ"
♥️