רנ"ג נעם רז

"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שִׁיר הַשִּׁירִים א, ג)

אמר רבי ברכיה: לְמה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון (בושם מיוחד), מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף. כיון שהיתה מטלטלת – היה ריחו נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם". (בראשית רבה לט, ב)

כשבושם טמון בתוך בקבוק סגור – אי אפשר להריחו, אלא כשהבקבוק נפתח. ואם הבקבוק נשבר, מתפשט הריח הטוב בעוצמה לכל עבר.

כשרנ"ג נעם רז, לוחם הימ"מ הותיק, היה מוקפץ מביתו לפעילות מבצעית למיגור הטרור, ליוותה אותו אשתו לדרכו וברכה אותו: "תחזור לשלום". אבל נעם ענה לה: "לא. אל תברכי אותי כך. תברכי – שנצליח במשימה". (והיא בירכה – "שתצליחו במשימה ותחזרו לשלום").. כי כזה היה נעם – חייל של עם ישראל: טובת הכלל תמיד לנגד עיניו. הקדיש את חייו (ומותו) להגנת העם והמדינה.

נעם דב רז נולד בעיר רחובות בט' באייר תשל"ה (20.4.1975), לאסתר וישעיהו רוזנברג.

נעם גדל והתחנך בבית הספר "נעם" רחובות ובישיבה התיכונית נחלים. את עולמו הרוחני העמיק בישיבה הגבוהה 'מרכז הרב' בירושלים, ולאחר שנתיים התגייס לצבא, לפלחה"ן גולני לשלוש שנים. לאחר שחרורו, התגייס לימ"מ, ושם שירת 23 שנים כלוחם, פורץ, פרמדיק וצלף.

ב-47 שנותיו הקצרות חי נעם כמו חמישה אנשים לפחות –

כלוחם מקצוען 23 שנים בימ"מ, מעבר לשנותיו בצבא בפלחה"ן גולני. כדי להיות לוחם טוב ולהצליח במשימותיו, התאמן נעם רבות בלי לוותר לעצמו, עד שהפך למקצוען. מעבר לאימונים השגרתיים ביחידה, הוסיף לעצמו בהתמדה אימונים יומיומיים בריצה, כושר וירי.

כפרמדיק מנוסה 18 שנים שזכה להציל חיים רבים, בימ"מ, בהתנדבויות במד"א ובאיחוד הצלה ובקהילה. נעם התמחה ברפואה בשעת לחימה. לוח הזמנים העמוס בימ"מ לא מנע מנעם גם להתנדב למשמרות במד"א, שעשה זאת כדי לשמור על הכשירות הרפואית. גם לשכניו ביישוב הגיש עזרה ראשונה בשעת הצורך, ועשה זאת תמיד במאור פנים, ובעדינות, ברגישות ובמקצועיות.

כבונה הארץ ממקימי היישוב קידה שבהרי בנימין, היה מראשוני המתיישבים במקום. נעם הקים בקידה מטע זיתים גדול. בכל הזדמנות, כשהגיע הביתה מן היחידה, טיפח אותו בעמל רב בשתי ידיו. למרות השטח המאתגר ברוחות חזקות ובמיעוט אדמה ומים, הצליח להפיק שמן זית איכותי, בזכות כוח הרצון ואמונתו החזקה.

כבן תורה שלמד ושאב את כוחו מהתנ"ך. מתוך לימוד התורה הגואלת בבית המדרש, יצא נעם אל חיי המעשה. גם במצבים של עייפות ועומס רב, הקפיד על לימוד תנ"ך, הדף היומי בגמרא ועל אמירת תהילים, ועל ריצת עשרה קילומטר לפחות מדי יום ולא ויתר לעצמו.

ומעל הכל – כאיש משפחה חם אוהב ומפנק, שכיבד את הוריו במסירות, בן זוג מקסים ואבא מהמם לששת ילדיו, שהעניק לילדיו חוויות שמחות ולא שגרתיות.

נעם דב, כשמו, איחד בחייו הפכים: מצד אחד היה נעים הליכות ומלא עדינות שעוזר לכל נצרך כפרמדיק, ומצד שני היה נועז ואמיץ כדֹב, וקטל את הרע במאות מבצעים בשורות הימ"מ. כבן תורה היה מחובר לקודש ומצד שני חקלאי חרוץ נטוע ברגבי הארץ. איש אדמה ושמים. היה כל כולו מסור לציבור בכל זמנו, ועם זאת, איש משפחה מסור להוריו, לרעייתו ולילדיו. כישרוני, אחראי, חכם ועמוק – אך שובב, עם חיוך ענק והומור משובח. היה עסוק בדברים גדולים, אך ראה את הפרטים הקטנים ואת האנשים השקופים. התייחס בכבוד לכל אדם – גם לאנשים דלים, חלשים ו'שקופים' וגם לאנשים שונים ממנו בתכלית. ואת כל אלה עשה בטבעיות ומבלי להתגאות.

בפשטות ובענווה התמסר לכל אחד ולכל דבר ועשה זאת באופן הכי טוב שיכל, כדי להטיב. בעין הטובה שלו שראתה כמה טוב יש במציאות, בהסתכלות הפנימית על אנשים מכל גווני החברה, היה מחובר לכולם ומחבר את כולם. בחיוך התמידי ובהרבה אהבה.

נעם חי את האמונה, את השורשיות והארצישראליות, את הרֵעות, המשפחתיות, הצניעות, הנקיות והאמיתיות, ההשתלמות בעמל, התמדה ונחישות.

חייו של נעם הם ביטוי לאיש תורה ארץ־ישראלי, עמֵל ומקצועי, חבר טוב לב, אמיתי וטהור.

ואולי זהו סודו של הלוחם שהפך לרבים למודל, להשראה. אבל הוא בעצם – כמו מראָה. מראה ומזכיר לנו – מי אנחנו. לְמָה אנחנו. מה יש בתוכנו.

בי"ב באייר תשפ"ב (13.5.2022) נהרג נעם בקרב, במהלך פעילות מבצעית של הימ"מ לתפיסת מחבלים בכפר בורקין הסמוך לג'נין, אחרי קרב אחר עליו קיבל צל"ש בו הציל את מפקדו תחת אש. אלפים רבים הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, ולהכיר טובה למי שנתן את כל כולו לעמו.

אנשים רבים, גם חבריו וקרוביו, לא ידעו כמה גדולה תרומתו לעם ישראל וכמה חיים זכה להציל. כאשר נהרג נעם, נשבר בקבוק הבושם. עם ישראל לכל גווניו התוודע לגדולתו של האיש הפשוט הזה.

השאיר לנו חור ענק בלב, אבל גם אור גדול בעולם – כי המון אנשים פועלים והולכים לאורו, בדרכו, לזכרו לעילוי נשמתו.

המפגש של עם ישראל עם דמותו המופלאה של נעם, שתמיד שאף להיטיב, הוליד יוזמות רבות להמשכת הטוב. ביניהן: אלפים הגיעו וממשיכים להגיע לעבוד בהתנדבות במטע הזיתים של נעם ולשמוע על פועלו, קמו מפעלים רבים של חסד, נקבעו עיתים לתורה ונערכו סיומי ש"ס, הוכנסו ספרי תורה ונתרמו אמבולנסים, ונקראו על שמו רחוב, בתי ספר ופינות נוף – וגם למעלה מחמישים תינוקות, שכבר מוסיפים חיים.

לכן, אנשים רבים נמשכים לאור של נעם ורוצים להמשיך את הטוב שלו. החוסר העצום שלו קורא לנו להמשיך את דרכו.

דרכי נעם.

והוא ממשיך להיות עמוד ענן ומגדלור לרבים.