ישראל פרידלנדר,ימ"מ
ט"ו אייר התשפ"ד 16/5/22
נעם אח יקר
תמיד תשאר אח. אתה אח בדם.
לוחם אמיץ בעל ערכים. אני מכיר אותך כבר 20 שנים. זכיתי ובשנה האחרונה אני מפקד הצוות שלך. ביקשו ממני לספר דברים מיוחדים שהיו לך ויש הרבה. הדבר הגדול ביותר,זה לא מעשים מיוחדים שעושים, אלא שגרת החיים וההתנהלות היום יומית.
ואת זה ראינו ביום יום- את הפשטות והצניעות שלך. המילים הטובות שנתת לכל אחד ,על זה שאתה לא מסוגל לשמוע רכילות ותמיד מוצא את הטוב בכל אחד- זה מה שהופך אותך לכל כך ענק.
יום בחייך היה מנוצל מתחילתו ועד סופו – לקום בבוקר מוקדם ,לרוץ חצי שעה, לשתות קפה ומשהו ליד , לסוע למד"א ולהתנדב כפארמדיק ולקפוץ מניידת טיפול נמרץ להקפצת טקילה ולסוע בטרמפים הביתה.
ראיתי את האמונה שלך בצדקת הדרך וכשאמרתי לך 'נעם לא צריך אותך לפעילות ', התעקשת בחמידות והצניעות שלך : אני בסדר ,אני יכול. זה חשוב לי. אני אסתדר.
כבר בחייך צוות צלפים א' אמרנו לך- נעם ,אתה אגדה עוד בחייך. אין אנשים כמוך.
אני זוכר אין ספור מקרים שנגמר הלו"ז ולך היה חשוב לעשות עוד אימון ,לחדד עוד יכולת ,על אף שהיית מהלוחמים הטובים ביותר ביחידה .
קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר. אתה לא עבר. אתה נשאר איתנו. הנשמה שלך ותכונות האופי שלך, מעשיך הטובים
נשארים איתנו . אני בטוח ואני יודע שתלווה כל אחד מבני משפחתך ואת כל לוחמי ישראל
אנחנו נמשיך לדבר אליך,אנחנו יודעים שאתה שומע ומתפלל עלינו למעלה. את התשובות שלך בעז"ה נראה בשטח.
אני מהצוות מתגעגעים אליך מאד.
הכרנו את המשפחה שלך והם מחזקים אותנו יותר ממה שאנחנו מחזקים אותם..
מתגעגעים ואוהבים
ישראל צוות צלפים א'
סיפור קטן:
כשבארי למד ביתק"א בכתה ט',
היתה שבת הורים. אבא של בארי הגיע רק באמצע הלילה מפעילות . לםני שהלכמו לישון,אמא של בארי ביקשה מבארי שבבוקר יבוא להעיר את אבא לתפילה.
בבוקר בארי פגש אותי ושאל אותי אם אני רוצה לבוא להעיר אותו יחד,הצטרפתי אליו. אבא של בארי לא היה בחדר. התקדמנו לבית המדרש וראינו את נעם יושב לומד תורה.
כמה עוצמות. איזה גיבור.
לפני 18 שנים הכרתי את נעם ,בשבת שבע ברכות של דניאל ואילת.
במוצאי השבת ,שכולם היו לחוצים לחזור הביתה ,כי היה כבר מאוחר,שבת קייצית,
נעם טרח לעבור קודם בבית שלנו ולהיכנס רק כדי להגיד תודה וכמה הוא נהנה. לא שכחנו את זה!
אח"כ נוצר לנו קשר כשביקרנו בקידה בן אחר שלנו שעבר לגור שם .
ראיתי מאנטש- מעבר לגבורה.
יהי זכרו ברוך.
(סטיב וייסברג)
זכיתי להכיר את נעם ממשמרות במד"א ובקצת אירועים משפחתיים .
נעם היה איש אמת,אדם צנוע שלא מחזיק מעצמו אדם שקול ואכפתי ,לא מחזיק מהדרגות,אדם אוהב ואהוב ,שידע מה שהוא עושה.
סיפור קטן:באחת המשמרות במד"א, היו שני פרמדיקים שעשו משהו פחות קשור. נעם שידע והבין בתחום- במקום להעיר להם ולתת להם ביקורת ,הוא רמז בדרכים יפות שאולי צריך לעשות משהו אחר ועמד על זה .
לא הזכיר את עצמו או מתוקף תפקידו. אלא,בצניעותו ומקצועניותו הוא עזר.
גם במשמרות אחרות בסוף מקרה,היה מלמד אותנו מה היה ולמה הוא פעל כפי שפעל – כי היה חשוב לו ללמד ותכלס כי הוא פשוט אדם טוב. .
ניסינו להוציא ממנו מה הוא עושה ביום יום. הוא סיפר לנו מעט וגם כשסיפר ,זה לא היה בגאווה והחזקה מעצמו ,אלא מתוך שיחה בגובה העיניים
השקיע את כל ליבו במטופלים ובאמת רצה להציל אותם.
אחד הדברים שקנו אותי ,זה שהוא הגיע בהתנדבות למשמרת של 8 שעות ואמן צורך להזכיר שזמנו היה יקר מאד.
חוץ מפרמדיק מסור ,גם למדתי מאישיותו הענקית ודרך חייו והתנהגותו
הכל עשה בחכמה ושיקול דעת ,עם חיוך רחב ולב טוב.
תודה רבה על התובנות שהחדרת בי על הלימוד שלימדת אותי ,על המידות שהכנסת בי ובקיצור- על הכל!
תשמור עלינו בשמיים. אין ספק תעשה את זה.
(שמואל הלל בנבנישתי)