חבר ( מימון) סיפר לי על גולדמן מרחובות:
לפני 18 שנים את לאחר לידת הבן הבכור של נעם, בבית חולים עדיין, נעם ירד לאכול משהו בסוכה של בית החולים. שם פגש את גולדמן . סתם שיחה שגרתית בתוך סוכה של 2 יהודים,שגילו ששניהם מרחובות . היתה זו שיחה בעלמא, גולדמן היה בבית חולים כיון שהיה עם מחלת עור מאוד נדירה אז, וחוליה הרוסה בגב על כסא גלגלים.
וזהו. נפרדו לשלום.
ואז-ביום של הברית לאחר הברית שהיתה במכון מאיר, נעם פתאם הופיע בחדר שבו מאושפז גולדמן בעין כרם ומביא לו כיבוד מהברית..
ואז חיפשתי את אברהם גולדמן ,הגעתי לאדם והוא סיפר לי את סיפור המעשה בגוף ראשון :
שלום אפרת,נעים להכיר.
שמי אברהם גולדמן.
מחזק את ידייך בהתמודדות הלא פשוטה עם השכול לאחר מות נועם ז"ל, ה.י.ד, בלחימתו על הגנתנו, הגנת עם ישראל והארץ.
את נועם ז"ל הכרתי ממש מעט בהיותי מאושפז בבית חולים הדסה עין כרם לפני יותר מ'18 שנה בחג הסוכות בזמן שנולד בנכם בכורכם.
נפגשנו בסוכה ,שוחחנו,התידדנו,כיוון שאני מרחובות מצאנו דברים משותפים ( הכרתי היטב את אימו ששימשה כסגנית בנועם בנות) ומניח שמצאנו עוד חיבורים.
היה לנו נעים, שרנו ביחד שירים שנוהגים לשיר בסוכה ובחג בכלל והייתה אוירה מיוחדת.
מצבי אז לא היה מהטובים בלשון המעטה,אך בסך הכל ב"ה.
הייתה לי בעיית עור מאוד קשה, המראה שלי היה בהתאם ,והגעתי למצב שניטלה ממני
האפשרות ללכת ולעמוד, וכיסא הגלגלים שימש אותי בהתניידות ממקום למקום.
לאחר הסעודה בה השתתפו כעשרים איש חלקם דתיים חלקם חילוניים,(יתכן וגם חרדים לא זוכר כעת.)
נועם הציע לקחת אותי לחדר בו שהיתי בקומה 5' בבית חולים הישן ( העגול)
הוא עשה זאת בחן ובהמון אמפתיה ונתן לי תחושה מאוד טובה.
היה ממש כייף לפגוש אותו
ולהכיר אותו .
השאיר עלי רושם מאוד מיוחד.
(דבריי הם פרטים מעט יבשים ,אך ללא ספק הם הפיחו בי עידוד וחוזק להם הייתי זקוק)
אך בזאת לא תם הסיפור…
לאחר ימים ספורים, איני זוכר בדיוק, אם זה יומיים או יותר( ואולי פחות)
בשעות אחרי הצהריים מופיע לפתע נועם בהפתעה, משתף אותי שהייתה היום הברית של הבן שנולד ונותן לי כיבוד וכמדומני משקה .
הדבר מאוד ריגש אותי וחימם את ליבי.
לא הבנתי איך אדם שזה עתה נולד בן ,שיש לו כל כך הרבה עניינים לטפל בהם וודאי גם מרוגש מהאירוע ,
עוזב את הכל ומפנה זמן שאין לו ,כדי לבקר אותי , לחזק אותי, ולשמח אותי.
נשארתי פעור פה, והזיכרון של המעשה המיוחד שלו נשאר עמוק עמוק חרוט בליבי.
שנינו נפרדנו בתחושה נעימה של רצון להיפגש בעתיד שוב
אך כמדומני שלא נפגשנו מאז….
אולי כן פעם כששנינו מיהרנו אך לא מעבר.
רציתי מאוד לפגוש אותו שוב בנחת…
מיותר מאוד לציין עד כמה הוא חסר היום למשפחה כמובן ולרבים רבים…
הרושם שהשאיר הוא עז ביותר מקווה שאוכל ללמוד וליישם משהו מדרכו המיוחדת.
זיכה אותי השם בידידות ובחברות עם אריה אח של נועם ז"ל.
נפגש איתו בית כנסת אליו אני מגיע לעתים קרובות .
הקשר עם נועם ז'ל נמשך דרך
ד"שים מנועם ז"ל שהיו מגיעים אלי מימנו באמצעות אריה ואני הייתי משיב.
לאחר ששמעתי על מעשים כה רבים ומיוחדים שנועם עשה, הבנתי שהגעתו אלי לבית החולים לאחר הברית נמנה עם הפעוטים שבהם….
לאחר ששמעתי אודותם
אני מתרגש מאוד ובפליאה שואל, במה זכיתי?
במה זכיתי? שאדם מיוחד כמוהו יקדיש לי מזמנו היקר שניצל אותו עד תומו ולא נתן לא ללכת לאיבוד ללא עשייה מועילה ופוריה למען המשפחה ,העם והארץ.
תודה להשם שזכיתי להכיר את נועם ולהיות איתו אף את המעט שהיינו ביחד.
האמת שהתכוונתי לכתוב לך ממש מעט כהקדמה לשיחה בינינו וזה מה שיצא.
אוכל לשוחח מתי שיתאים לך.
יהיה וודאי מעניין לשמוע מה את יודעת( והאם?) ויכולה להוסיף על מה שכתבתי.
אשמח בהזדמנות להכיר את הרך הנולד 
שבגר והיה לאיש …
אברהם גולדמן מרחובות
