אז ככה שמי מוטי ואני נהג בתחבורה של היחדה הגעתי ליחידה בשנת 2014 ואז התחלתי להכיר שם חברים ואחים לחיים. התפקיד שלי היה אם הלוחמים בזמן שהם מסיים את העבודה שלהם באחד הכפרים ולא משנה איפה היהנו מגעים איתם ולא משנה באיזה שעה או באיזה יום מי כמוך יודעת. ולאט לאט התחלתי להכיר את נעם. למשרד שלנו אין אחד שלא מגיע מכול סיבה כזו או אחרת. ויום אחד נעם נכנס למשרד כי היה צריך לסדר משהו ברכב צוות ואני ההתי שם לבד הוא דפק בדלת שזה מוזר אצלנו ביחדיה לדפוק בדלת בדרך כלל ישר פותחים את הדלת. ואז הוא אומר לי ( היי שלום אתה חדש פה) אמרתי לו כן נעים מאוד מוטי נעים מאוד נעם. מאז תמיד אמר שלום מה שלומך מוטי בחיוך תמיד ההתי אומר לו בסדר תודה מה שלומך. ושהינו יוצאים לפעילות גם בשעות הקשות תמידי וגם שהוא אם הקסדה על הראש ומסכה על הפנים תמיד היה עולה ויושב לידי כסא הנהג ושאול ולא משנה איזה נהג היה איתם באותו יום כך כולם מספרים( מה קורה אתם ערניים) אני ההתי תמיד אומר להם כן עכשיו תשלמו דקות שניה עד שנגע לסוונות.נעם תמיד היה אומר מוטי אני ער דבר איתי אם אתה מרגיש עייף.ולאחר שהינו מגעים לנקודה של רכבי הצוותים נעם היה אומר לי מוטי אתה חוזר ליחדיה עכשיו אם הרכב הזה אמרתי כן.לבד?? אמרתי כן אחי הכול בסדר אני ערני.לא לא חכה לי כמה דקות מתארגן על הציוד ואני יחזור איתך אל תסע לבד. אחרי ממש מספר דקות היה עולה איתי למרות שאם הרכבים של הצוותים היהו מגעים יותר מהר ליחידה היה מעדיף לחזור איתנו ולא משנה איזה נהג מהמחלקה נמצא תמיד שנעם נמצא בפעילויות אנחנו יודעים שהוא חוזר איתנו היהנו מגעים ממצבים שבכלל לא היהו שואלים או שהוא היה אומר אלה זה כבר נהפך להיות בשיגרה שנעם עובד באותו יום ואז התחלנו לדבר על החיים להכיר יותר אחד את השני וכאשר הינו מגעים לשער של היחידה היה מעיף מבט לעבר החינה לריאות את הרכב אם הכול בסדר איתו ואז שאלתי אותו איזה רכב יש לך אמר לי סובארו טנדר הינה היא תירא.ישר בלי לחשוב אמרתי לו בחיית נעם תמכור לי אותה ואז נתן חייך ולא ענה לי לאחר מספר ימים או שבוע שבועיים עוד פעילות נעם חוזר איתי ליחידה בסיום מגעים ליחדיה רואים את הרכב כמה שיותר קרוב ל ש.ג ואז שוב נעם תמכור לי אותה. אמר לי מוטי שני דברים לא מחלפים משפחה ולא את הרכב שלי (חחחח צחקנו יחד) ואז אמרתי לו זהו נעלתה אותי לא שואל יותר אבל תדע שאם תריצה למכור אני קונה אותה ראשון. אמר לי אני לא חושב שזה יקרה אבל בסדר (בחיוך) ואז יום אחד נשארתי ביחידה כונן אם הצוות שלו היה צריך להיות פעילות ואז זה בוטל היה בערך 21:00 בערב הוא מתקשר ישר בלי הלו בלי כלום ישר אמר מוטי מוטי מצטער על השעה ועל זה שאני מפריע לך ישר אמרתי נעם אחי אתה לא מפריע.אמר לי אני לא מרגיש נעם להטריד אותך.נעם אחי הכול בסדר מה אני יכול לעזור.ואז אומר לי רק אם זה אפשרי אבל באמת רק אם זה אפשרי אמרתי לו נעם אחי דבר מה אתה צריך.אני רוצה רכב בבוקר מוקדם ללכת להתפלל בישוב פה לידי היחידה אני כבר ב7:30 בבוקר חוזר הרכב היה פה חזרה.אמרתי לו בשמחה אחי בכייף אני יבוא איפלו עכשיו לתת לך את הרכב אמר לי לא לא אל תקום ביוחד אמרתי לו הכול בסדר אחי תבוא למשרד של התחבורה אני יראה לך איזה רכב ואל תשכך לברך אותי גם בתפילה שלך. ועוד באחד הימים נשארו גם יחד ואז הוא מתקשר בערך 18:00 אני ישר היי נעם מה קורה. הוא ישר שאול מוטי אני מפריע לך. לא אמור שלום לא מה קורה. ישר מוטי אני מפריע לך? אמרתי לו אף פעם לא אמר לי יש לי בקשה קשה תוכל לעזור לי ואז אמרתי לו נעם חוץ מלהוריד את הירח הכול אפשרי. אני לא זוכר אם היה לרכב שלו תקלה או בלי טסט אמר לי אני צריך הקפצה עד למחלף קסם אני רוצה לנסוע משם לבית שאלתי למה את מחליף קסם בוא אני יקח אותך עד לבית. לאאאאא לאאא ממש לא מחלף קסם משהו אני תופס אוטובוס או טרמפ אמרתי לו אתה נותן לי להרגיש לא בנוח שאני מקפיץ אותך למחלף ומשם אתה ממשיך באוטובוס אמר לי אחי הכול בסדר אני רגיל לאחר מספר שבועות שוב פעילות ואז באיתי אם מוגלה בעצבע ביד נעם ישר מה קרה אמרתי התנפח לי קצת העצבה לא יודע ממה נפוך פנימי.ישר שם את הפנס על הראש בוא תראה לי מה קרה? (האא זה כלום בוא אני יעשה לך טיפול) אמרתי לו נעם לא יכאב לי אמר לי אל תאגד דקירה קטנה ננקז לך את זה הכול יצא. ובסוף הפעילות לא שכך לשאול מוטי אך האצבע בחיוך. אמרתי לו לא יכולתי לבקש יותר טוב ממך עכשיו בשמחה בשמחה אמר לי. ואז ביום ההוא שזה קרה שההתי בבית ואמרו לי נעם נהרג בתוך שינה לא יודע אך מצאתי את עצמי בדרך ליחידה בלי שאף אחד אמר לי לבוא פשוט מצאתי את עצמי ברכב הפרטי שלי נוסע ליחידה. התקשרתי למפקד עוד לפני שיצא ההודעה על מודע הלוויה אמרתי לו אני נוהג ברכב אם נועם אף אחד לא עולה להגה במקומי אני מרגיש שאני חייב לו אז אני נהגתי לו באותו יום ברכב שקט רואה את הארון דרך המראה מאחורה ורוצה להאמין זה פשוט חלום וזה בכלל לא נעם הדמעות לא הפסיקו לרדת לי במיוחד שאחד הילדים דיברו שם. ואמרתי לעצמי הלוואי יהיה טיפה מהצניעות שלו מהבישנוית שלו לבקש דברים שמגעים לו ולחשוב שהוא כיילו מטריד אם הבקשה שלו שבכלל
שהיא מגיע לו וההתי אומר לו נעם אחי מגיע לך את הדברים האל תתביש לבקש הכול בסדר.אז ההתי חייב לנהוג לו ביום האחרון שלו כי שם ההתי חייב ויותר מזה הרגשתי אני חייב. אפרת תהיהו חזקים אנחנו משפחה אחת גדולה שלכם וכאב שלך זה גם כאב שלי 
( מ. מהיחידה)
