אל ביצת הבוץ הלח
מאי שם נשלחת כך
יד שולפת אל האור
הֵלך, מהשחור.
לכלוכים אותו עוטפים
נדבקו ריחות עזים
ממעמקים קרא
נענה נמשך נפדה.
עבודה עכשיו שלו
לזכך היטב עצמו
אין תחליף לא אין ברירה
נדרשת יגיעה.
מהפנים ומהחוץ
מלעיגים לשון חורצים
מה פתאום להשתנות,
דבקו כבר הרגלים!
"מהו הסיפור שלך"
נשמעים סביב קולות,
אך בתוכו בוער רצון,
להסיר את הקליפות
מהותו אז תלוטש
ספיר יאיר אלפי גוונים
סיפור שלם נכתב חדש
שכינה בתחתונים.
ואני ילדה קטנה
הדיו, הקסת בידיי,
ונפשי כמהה הומה
לדבוק באלוקיי.
גם אם אין בי הבנה
מרוחקת הרגשה
הסביבה לי מכתיבה
לא נותנת כלל תקווה.
יודעת טמונים בי הכוחות
ארץ חפץ, אוצרות,
בקבלת עול בביטול
לבחור את המסלול.
מודה אני לפניך,
אחריך ארוצה
להסתופף בחדרך
לחזות בזיו הודך.
"מהו הספיר שלך"
הקולות בי נשמעים
שבת שורה יוצאת היום
לפעול למעשים.