בזכותו אני מסתובב, פועל ומתפקד היום כאיש שטח בלב הרבה יותר שלם, שמח, ומאמין בצידקת הדרך. 

מבחינתי אנחנו מתחילים מסורת, שבוע לפני ראש השנה עושים "הטיש הגדול של נעם", 

אני כל כך מודה לך על שקיימת מבחינתינו את הפסוק מתפילת הלל "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון", הלב שלנו יוצא מאהבה אל נועם ואליכם,

אגלה לך ברגע זה, שבמשמרת האחרונה נועם שם לי מראה מול העיניים, מראה מצילה, 

אני הייתי בעל תפקיד בכיר במרחב ירושלים, התחלתי כדובר, התקדמתי למנהל כח אדם, והגעתי לתפקיד סגן מנהל המרחב,
בשל מלחמות היהודים, עברתי מסע ייסורים, שבסופו התייאשתי, הרמתי ידיים, ונאלצתי לסיים את תפקידי הניהולי, השבר היה נורא,
החלום ושברו, אילולא יפית המהממת  שאתמול הכרת, שדקה דקה, רגע אחר  רגע, הרימה אותי מהקרשים, הייתי היום במקום אחר ולא טוב,
ובמשמרת הזאת, נועם נתן לי נאום חוצב להבות,(אני יודע שאת מחייכת בחוסר חיבור למציאות מול דמותו של נעם, והמושג חוצב להבות אש,
אבל זה היה הנימה בדבריו) עד כמה בראייה רחבה, מתוך היכרות ארוכת שנים שלו עם ארגונים שיש בהם היררכיה, כדוגמת המשטרה,
סטטיסטית מי שבולט, מהמר על יכולת המשך הריצה במעלה ההר, ולכן הוא הסביר לי למה הוא לא רצה אף פעם להתקדם לפיקוד,
ואמירתו אז שהפכה לצוואתו הייתה בזה הלשון, דני, לכל זמן ועת תחת השמיים, עת לנהל, ועת להציל חיים בפועל, אני מקנא בך
שאתה קם בבוקר והמשימה שלך זה פשוט להיות בקו ראשון של הצלת חיי אדם, תעשה את זה בראש מורם, גם אם עכשיו זה
לשרת בתור חובש נהג מן השורה בניידות, ובשלב הזה הוא שיתף אותנו בהיסטוריה של מאבקים ומלחמות היהודים ביחידה,
וממש נועם יצא מגידרו לחזק אותי  בעמדה שאני נימצא בה היום, ואפרת, כל כך הייתי צריך את זה, זה ממש קרש הצלה, 

בזכותו אני מסתובב, פועל ומתפקד היום כאיש שטח בלב הרבה יותר שלם, שמח, ומאמין בצידקת הדרך. 

תודה על הזכות, 

תרימי את הכפפה, 

לא נניח לכם, 

 יפית רעייתי מעריצה שלך,  

שבת שלום 

(דני רוטנברג, מדא ירושלים )